הקדמות לתלמוד הבבלי · גיטין · הקדמה לפרק ג׳

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ (דברים כד, א)

פרק זה עוסק בשני נושאים עיקריים, אף שכדרך הגמרא מסתעף הדיון גם לעניינים אחרים.

נושא אחד הוא המשך הדיון ביחס לכתיבת הגט. נאמר בתורה ״וכתב לה״, ודרשו חכמים: ״לה״ — לשמה. לומר שלא זו בלבד שאין הגט שטר הניתן להעברה מאדם לאדם, אלא שעיקר כתיבתו צריכה להיות מתוך כוונה עבור אותם איש ואשה המתגרשים בו. הלכה זו המוסכמת על הכל עדיין משאירה מקום לדיון — כיצד מגדירים גט שנכתב ״שלא לשמה״, והאם הצורך שייכתב לשמה חל על כל הגט או רק על חלקו, ועל איזה חלק ממנו. ומכאן גם הבעיה האם כתיבת הגט היא כתיבתו ממש, או שמא חתימתו היא עיקר הכתיבה שבו.

ומשום שגט שלא נכתב לשם האשה פסול, מתעוררת גם בעיה כאשר השליח מאבד את הגט שנמסר בידו ומוצאו לאחר מכן, האם יש לחשוש שלמרות שהשמות בגט שווים, מכל מקום שמא הגט שנמצא אינו הגט שאבד ולא נכתב לשם אשה זו, ואין לגרש בו.

נושא אחר הקשור בעובדה שהגט יכול להימסר על ידי שליח נובע מכך שלעתים קרובות השליח הולך למקום מרוחק, ובשעת מסירת הגט אינו יודע אם הבעל עודנו חי, וכפי שנתבאר בפרק הראשון אין הגט חל אלא אם כן נמסר בחיי הבעל. ואף שלכאורה בין שהבעל גירש את אשתו ובין שמת יצאה האשה מרשותו, יש הבדל בין הדברים, שאם אלמנה היא — פעמים שחייבת ביבום, ואם גרושה היא — אסורה לכהן. הבעיה העקרונית כאן היא השאלה עד כמה יש לסמוך על החזקה, חזקת הימצאם של הדברים במצבם הנוכחי. האם אנו מניחים שכל עוד לא נודע בבירור שנשתנה המצב מסתבר כי הכל נמשך כפי שהיה, וכי בני אדם (וחפצים) נשארים קיימים בלי שינוי משמעותי. בעיה זו מתחדדת כאשר עובר זמן ניכר, כאשר התרחשו במשך הזמן דברים העשויים לשנות את המצב הקיים, או כאשר האדם (או החפץ) היה לאחרונה בסכנה לקיומו. אף שהשאלה מובאת כאן ביחס לדיני גיטין, נדונות עמה בעיות דומות בתחומים שונים.

בעיה נוספת, הקשורה אף היא לדיני השליחות, היא האם יכול השליח (בגט ובדברים אחרים) להעביר את שליחותו לאדם אחר, ובאלו תנאים הוא רשאי לעשות כן.