הקדמות לתלמוד הבבלי · גיטין · סיכום לפרק ג׳

ביחס לכתיבת הגט לשמה סוכם כי גט כשר צריך שייכתב לשם אותה אשה עצמה המתגרשת בו, וכל גט שלא נכתב לשם כך, בין שנכתב שלא לשם גירושין או שנכתב לשמה של אשה אחרת בעלת אותו שם - פסול. הצורך לכתוב את השטר לשמה הוא רק בגיטי נשים וכיוצא בהם, ולא בשאר שטרות, ועיקר כתיבתו לשמה הוא בתורף של הגט, כלומר בחלק שהוא המייחד את הגט - בשמות בני הזוג, התאריך, והנוסחה ״הרי את מותרת לכל אדם״. ומשום כך מותר מעיקר הדין להשתמש בטופסי גיטין - טפסים שלא נכתבו בהם דברים אלה, ולהשלימם בכתיבה לשמה, אלא שנאסר הדבר משום גזירה.

משום שגט שלא נכתב לשמה פסול, הרי גט שאבד ונמצא לאחר זמן אם השליח מכיר אותו (בטביעות עין או בסימן מובהק) יכול לתיתו. ואם אין בו סימן מובהק צריך לדקדק אם יש מקום לחשוש שהגט שנמצא הוא גט אחר, שנכתב לשם זוג אחר, שכל מקרה של חשש כזה אי אפשר לתת את הגט.

ביחס לחזקת החיים של הבעל, הרי בדרך כלל אנו מניחים שאם הניח השליח את הבעל כשהוא חי - הריהו חי עדיין, ואין צריך לחשוש שמא מת בינתיים. אבל אם היה הבעל במצב של סכנה ברורה ומיידית (גוסס, בעיר נצורה, בספינה טובעת), או שהיה זקן ביותר (ולא הפליג בזקנה) - חוששים שמא מת. אגב כך הוזכרו עוד מקצת הלכות הנוגעות בחזקת חיים, ובחזקה שהדברים נשארו במצבם הנוכחי. כהן ולוי המקבלים מתנות כהונה ולויה - מניחים שהם חיים עדיין. ואפשר להפריש עבורם את מתנותיהם. וכן תבואה ויין שמניחים על מנת להפריש מהם תרומות ומעשרות - מניחים שהם קיימים ולא התקלקלו. ואף באלה - במקום שיש סבירות להניח שאבדו או נתקלקלו הדברים - יש לבדוק תחילה.

במסירת שליחות הגט לאחר רשאי השליח לעשות שליח אחר, אלא שאם הוא שליח שצריך לומר ״בפני נכתב״ - יעשנו בפני בית דין, ושליח שני הוא שליח בית דין ואינו צריך לומר דבר. וכל זה כשלא מסר לשליח גם שליחות אחרת שאינה ניתנת להעברה (כגון לקיחת פיקדון מידי האשה) שאז אינו רשאי להעביר שליחותו לאחר.