הקדמות לתלמוד הבבלי · עירובין · סיכום לפרק א׳

בפרק זה סוכמו רוב ההלכות הקשורות בתיקונו ובהכשרתו של המבוי שיהא מותר לטלטל בו בשבת. נראה כי נתקבלה הדעה כי אף שלוש מחיצות מתוך ארבע יוצרות רשות היחיד. ומשום כך מבוי שאינו מפולש הריהו מעיקר הדין רשות היחיד, אלא שמשום גזירה והרחקה תיקנו חכמים לעשות חציצה בקצה מבוי זה, כדי להבחין בינו ובין רשות הרבים, על מנת למנוע מאנשים מלהיכשל בטלטול מן המבוי לרשות הרבים.

תיקון זה יכול להיעשות על ידי קורה, שסוכם בהלכה שהיא משמשת כהיכר בלבד, ואין כוחה יפה אלא כשמניחים אותה בגובה של לא יותר מעשרים אמה ולא פחות מעשרה טפחים, או על ידי לחי. שאנו אומרים שהלחי מהווה להלכה כמחיצה רביעית, ולכך על ידי הוספת לחי נחשב המבוי כסגור מארבעה צדדים. למעשה נקבע כי לחי זה צריך להיות צמוד לכותל המבוי (ולכתחילה סמוך לפתח), גובהו לפחות עשרה טפחים ורוחבו כלשהו, וצריך שיהא ניכר שעשוי לשם לחי. ודנו חכמים בבעיה מהי צורתו של הלחי שיהא בו היכר מספיק שלשם כך נעשה.

תיקון בעל תוקף מרובה מהקורה, ואף מן הלחי, הוא צורת הפתח; שכן צורת הפתח מועילה גם במבואות שאין הקורה והלחי מתירים בהם משום שגובהם או רוחבם גדולים מן השיעור הקבוע בהלכה. צורת הפתח משמשת כמחיצה של ממש לכל דבר, ויפה כוחה להתיר אפילו במבוי המפולש. כי אף שרוב החכמים לא קיבלו את השיטה ששתי מחיצות בלבד יוצרות רשות היחיד, מכל מקום הרי המבוי המפולש אינו רשות הרבים גמורה, ולכן כדי לתקנו יש במחיצה זו של צורת הפתח כדי להועיל. אכן, דרך אגב דובר גם בתיקון רשות הרבים ממש על ידי דלתות שמעמידים בשני צדיה העושות אותה לכעין חצי סגורה.

בפרק זה נידונו גם הלכות עירוב הנוהגות בשיירה החונה בבקעה שהתירו חכמים לאנשי השיירה במחיצות שאינן נחשבות מחיצות גמורות לכל דבר. כמו כן אמרו חכמים כי מחנה צבא היוצא להילחם אין כל דיני עירובין חלים בו, שלא תוקנו הלכות אלה אלא לאנשים היושבים במקומם בתנאי שלום.