הקדמות לתלמוד הבבלי · יבמות · הקדמה לפרק ז׳

אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו. (ויקרא כא, ז)

אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה. (ויקרא כא, יד)

וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר הִוא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ. (ויקרא כב, יא-יג)

בפרק הקודם נדונו בין השאר דיני הנשים הנפסלות מכהונה, וכיצד משפיע הדבר על זכותן לאכול בתרומה. בירור נושא זה בכללותו, אם כי הוא שייך רק במידה מועטה לנושא הכללי של המסכת, הוא עניינו של פרק זה.

כמבואר בתורה, כל בני ביתו של הכהן (אשתו, בניו ובנותיו, עבדיו ואף בהמותיו) אוכלים בתרומה בזכותו. ומאידך, בת כהן הנישאת לאיש זר נאסרת מלאכול בתרומה, אלא אם כן נתאלמנה או נתגרשה מבעלה ואין לה זרע ממנו.

עניינים כלליים אלה משאירים מקום לכמה ספקות כאשר היחסים ומצבי-העניינים בפועל מורכבים יותר. כגון: האם קידושין אסורים, אך תקפים, של כהן, מזכים את האשה ועבדיה לאכול בתרומה? או: מה דינה של שומרת יבם לגבי אכילת תרומה, ומה דינה של אשה הרה — האם מחשיבים אותה כאילו ילדה כבר ואוכלת בתרומה, או רואים אותה כאשה בלא וולד ואסורה לאכול. וכיוצא בזה, ביחס להגדרה של ״איש זר״, וכן בהגדרה מדויקת של הנאמר בתורה ״וזרע אין לה״: האם הכוונה היא רק לבנים שלה או אף לצאצאיהם, והאם רק ילדים כשרים נחשבים בכלל זרעה, או גם ילדים שהם בגדר פסולים?

פרק זה עוסק בבירורן העקרוני והמפורט של בעיות אלה.