הקדמות לתלמוד הבבלי · סוטה · הקדמה לפרק ב׳

״וְהִקְרִיב אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי ה׳.

וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם.

וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה׳ וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים.

וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה.

וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ.

וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה.

וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן.

וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים״. (במדבר ה, טז—כג)

פרק זה דן בהמשך הדברים שעושה הכהן לאשה הסוטה. כפי המבואר בכתוב יש דברים רבים שצריכים להיעשות עבור הסוטה. למן החזקת המנחה על ידיה, השבעתה, כתיבת המגילה, הבאת המים שעליה לשתות, הכנסת עפר במים, ומחיקת המגילה. עיקר ענייניו של פרק זה הם בבירור פרטיהם של הדברים הללו. כאשר מדובר במים — מהיכן מביאים מים אלה, מה היא כמות המים, ובאיזה כלי כלי נותנים את המים. וכיוצא בזה לענין העפר — מהיכן מביאים עפר זה, ומה היא כמות העפר שמכניסים שם, והאם יש להקפיד שיהיו המים קודמים לעפר. ואף כלי החרס שבו שמים את המים — האם הוא כלי מסוג מסויים, והאם יש לו גודל קבוע.

הכתוב אומר ״וכתב את האלות האלה הכהן בספר״. ואף כאן הדברים צריכים בירור: מה בדיוק כותב הכהן במגילה זו? האם כותב הוא רק את הקללות (״האלות״) לבדן, או שכותב גם את התנאים שבהם תתקיימנה קללות אלה. האם כותב הוא פסוקים שלמים, או רק את חלקי הפסוקים השייכים לכך? ואף פרטי הכתיבה צריכים בירור: במה (באיזה חומר) הוא כותב, ומה נכלל בדיוק בביטוי ״בספר״, האם הוא כותב על כל חומר שהוא, ועל כמה דפים אפשר שייכתב הדבר.

אף השבעתה של האשה יש בה צדדים הצריכים ביאור נוסף. לכאורה האיש מביא את אשתו להיבדק משום שנסתרה עם אדם מסויים שחשד בו, אולם נוסח השבועה הוא רחב בהרבה מזה ״אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך״, והשאלה היא — עד כמה מורחב תחום זה, שהרי אף האשה צריכה שיודיעו לה על מה בדיוק היא נשבעת. לשון השבועה ״אם לא שכב איש אותך״ יכולה להתפרש בהרחבה שנשבעת האשה שלא שכב איש עימה בכל זמן שהוא חוץ מבעלה, ומצד שני נאמר ״שטית טומאה תחת אישך״ — שמשמעו שהיא נשבעת רק על מה שיש בו איסור המטמא אותה לבעלה. ביאורם של פרטי הדברים ובירורן של השאלות העולות מהם הוא עניינו של פרק זה.