הקדמות לתלמוד הבבלי · סוטה · סיכום לפרק ב׳

לאחר שמבארים את ההבדל בין מנחת הסוטה לשאר המנחות, שמנחתה של הסוטה באה הן מחומר אחר (שעורים) והן שבאה בלא שמן ולבונה. והסבירו כי מנחה זו באה בצורה עלובה כל כך משום שהיא באה על חטא מגונה שהוא כמעשה בהמה.

ובענייני ההלכה העיקריים סוכם כי הכלי שממנו שותה הסוטה הוא כלי חרס חדש דווקא, ונותנים לתוכו חצי לוג מים מן הכיור שבמקדש, ולאחר מכן שמים שם מעט עפר שאין לו שיעור מסויים אלא ככדי שייראה במים. את העפר היו לוקחים ממקום מיוחד במקדש, אבל אין הדבר מעכב ואם אין עפר יכול להביא עפר, ואפילו רקבובית, מחוץ למקדש.

מגילת הסוטה נכתבת בדיו כדרך שכותבים ספרי קודש, וצריכה דיו זו שתהא עשויה להימחק במים. וכותבים על גבי מגילה אחת של קלף, כעין זו שכותבים בה ספר תורה. מגילה זו שכותב הכהן לסוטה מיוחדת לה לבדה, שצריך שתהא כתיבתה ומחיקתה עבור סוטה זו דווקא, ואינה כשירה לשימוש לאשה אחרת.

אף שהיו דעות חלוקות בדבר סוכם כי במגילה זו כותב הכהן גם את התנאים וגם את הקללות מ״אם לא שכב איש אותך״ (במדבר ה, יט—כ) וכן ״יתן ה׳ אותך״ ואילך (שם כא—כב), ומשמיט את תיאור הדברים — מה שצריך הכהן לומר, ומה שצריכה האשה לומר. לגבי היקפה של שבועת הסוטה סוכם כי האשה נשבעת שלא שכבה באיסור עם איש אחר שאינו בעלה, כאשר היה במשכב כזה כדי לאסור אותה על בעלה. ומשם כך אין נכללים בשבועה דברים שעשתה קודם אירוסיה לאיש זה, ומצד שני, היא נשבעת שלא זנתה לא עם האיש שבעלה חשד בו ולא עם כל אדם אחר.