עיקרו של הפרק הוא בסיכום דיני איסור החמץ, ובדיני המצה והמרור.
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · פסחים · סיכום לפרק ב׳
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
באיסור חמץ המסקנה היא כי בתוך חג הפסח אסור החמץ לא רק באכילה אלא אף בכל הנאה שהיא. דבר זה אמור בחמץ שהוא קנינו של ישראל, בין כשהוא בביתו בין כשהוא בבית נכרי. ואילו חמץ שאינו של ישראל — אין אלא חובת הרחקה ממנו בלבד. אף חמץ שעבר עליו הפסח אין איסורו מדברי תורה, ואולם לצורך חיזוק דברי תורה הכל מודים שחמץ זה אסור אף הוא באכילה ובהנאה, שאם לא כן יבואו להתרשל בביעור החמץ בפסח.
מצות אכילת מצה קשורה בקשר הדוק לאיסור חמץ, וכך היא הקביעה: כל מין דגן היכול להיאסר משום חמץ, כלומר דגן שהקמח הנעשה ממנו יכול להיעשות עיסה התופחת עם החמצתה — זה הוא הדגן שעושים ממנו מצה כאשר שומרים אותו מלהגיע לחשש חימוץ. ולמעשה הרי אלו חמשת מיני הדגן: חטה ושעורה, כוסמת, שבולת שועל ושיפון.
לגבי פרטי הדברים שחל עליהם איסור מסויים, ועדיין כשרים למצות מצה, סיכומם של הדיונים הוא שכל מאכל שיש בו איסור מן התורה או מדברי חכמים — אין לצאת בו חובת מצה. ואילו דברים שאיסורם אינו אלא משום שלא נעשתה מצותם כראוי לה — ראויים לצאת בהם חובת מצה, אף שלכתחילה יש לתקנם כראוי. ולענין זה, כדין המצה כך דין המרור, שלענין זה דינם שווה. ולא נתווספה במרור אלא הגדרת המרורים: שהם מיני ירקות שטעמם מר, ויש להם שרף, ונאכלים לבני אדם לצורך תיבול.
אכן, בפרק זה דובר רק בעצם הגדרות המצה והמרור, ואולם דרך אכילתם בסדר הפסח אינם מענין פרק זה, וביאורם בפרק העשירי — ״ערבי פסחים״.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279