הקדמות לתלמוד הבבלי · זבחים · הקדמה לפרק י'

מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה. (במדבר כח, כג)

וְהֵבִיא אֹתָם אֶל הַכֹּהֵן וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל. וְהִזָּה מִדַּם הַחַטָּאת עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ חַטָּאת הוּא. וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה כַּמִּשְׁפָּט וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ. (ויקרא ה, ח-י)

וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם. (במדבר יח, ח)

פרק זה עוסק בעיקרו בשאלת סדרם של הקרבנות. שכן, מכלל דרך העבודה בבית המקדש מתבקשת קביעה ברורה ומסודרת באשר לקדימה ואיחור של הקרבנות הקרבים בו. שהרי בקרבנות הציבור יש מקרים רבים שבהם חובת היום היא להקריב קרבנות רבים ושונים, בפרט כאשר יש ביום זה כמה צדדים של קדושה (כגון ראש השנה שחל בשבת), ואז עולה השאלה אלו מן הקרבנות עולים ראשונה ואלו מוקרבים לאחר מכן. אף בקרבנות היחיד פעמים שאדם אחד מקריב כמה קרבנות שונים, וכן מצוי הדבר שכמה וכמה אנשים הבאים יחד וקרבנות שונים בידיהם.

מובן איפוא כי יש צורך לקבוע במקרים אלה כללים מוסדרים של קדימה ואיחור. שיהא ברור לכל, איזה קרבן קרב תחילה ומיהו הבא אחריו, ומה עושים בתחילה ומה עושים לאחר מכן. אכן, יש ובמקרים מסויימים, שיקולים שונים של קדימה ואיחור עלולים לסתור אלו את אלו. אף כאן, יש לקבוע כללי הנהגה באשר לסדר ההקרבה.

שאלות בדבר קדימה ואיחור, עולות במכלול נרחב של מצבים, ובכל מקרה שאדם עומד בפני שתי עשיות של מצווה ושל קדושה, שהוא מחוייב בהן, הריהו נזקק להכרעה איזו היא הראשונה שתיעשה ואיזו היא שתיעשה לאחריה. ואמנם שאלות אלו מתבררות במקומות שונים, ואולם פרקנו מתייחד בעיסוק בשאלות אלו בתחום הקרבנות בלבד.

שאלות אלו הנוגעות לקרבנות, אינן רק באשר לסדר הקרבתם, אלא אף באשר לסדר אכילתם: אלו מן הקרבנות נאכל תחילה, ואלו הם הנאכלים לאחר מכן. אכן, כיון שאפשר ושיקולי הקדימה והאיחור באשר לאכילת הקרבנות, אינם תואמים לשיקולי הקדימה והאיחור ביחס להקרבה, יש איפוא לדון בנפרד בסדר האכילה של הקרבנות השונים.

ומתוך שנידונו סדרי אכילת הקרבנות, יש מקום לדון בדרך אכילתם: האם יש דרך מוגדרת של התקנת הקרבן לאכילה בדרכי הבישול והתיבול, או שכל כהן אוכל את קרבנו בדרך הנראית לו. ומתוך כך, נידון אף עניינו של השמן הנאכל לכהנים, ודרך שימושו של השמן שבמקדש, שכן מלבד שימושו של השמן בהדלקת הנרות משתמשים בו למנחות, לנסכים, ולטהרת המצורע. ועוד בענין השמן שבמקדש, השאלה האם יש נדבת שמן למקדש, ומה עושים בה.