הקדמות לתלמוד הבבלי · מנחות · סיכום לפרק י"א

בדרך עשיית שתי הלחם ושתים עשרה חלות לחם הפנים נמסר כי היו נילושות אחת אחת. ואולם שונה דרך אפייתן: לחם הפנים היה נאפה שנים שנים, ואילו שתי הלחם היו נאפים אחת אחת. ובאשר לצורתו של לחם הפנים נחלקו חכמים, יש האומרים שהיה כעין תיבה פרוצה (קופסה מרובעת בשני צדדים מקופלים כלפי מעלה), ויש אומרים כי היה כעין ספינה רוקדת (צר מלמטה, והולך ומתרחב בשיפוע כלפי מעלה). ושלושה דפוסים (תבניות) היו לו: בעודו בצק, בהיותו בתוך התנור, ולאחר רדייתו מן התנור. ללחם הפנים ולשתי הלחם היו קישוטים (של בצק) בזויותיהם בצורת קרנות.

בצורתו של שולחן הפנים נמסר כי היו לו ארבעה סניפים (תומכים) שניתנו לצדיו מכאן ומכאן כדי לתמוך בלחם, שלא יפול ויישבר. בסניפים הללו היו פיצולים (כעין ענפים, או בליטות) בהם הונחו קנים שעליהם היו הלחמים מונחים. ושלושה קנים היו לכל לחם ולחם, שנים לשני צדדיו ואחד באמצעו (מלבד ללחם העליון, שהיו לו שני קנים, ואילו ללחם התחתון לא היו קנים כלל, שהרי היה מונח על גוף השולחן) באופן זה נשמר רווח בין לחם ללחם, ונמנע עיפושם של הלחמים.

באשר למקום לישתם, עריכתם ואפייתם של שתי הלחם ולחם הפנים נחלקו חכמים. יש אומרים שהיו נילושים ונערכים בחוץ, ונאפים בפנים. או שכל מעשיהם (הנעשים בכלי, כלישה וכאפייה) היו נעשים דווקא בפנים, ויש הסבורים כי אפייתם כשרה הן בעזרה והן מחוצה לה. אולם מנחת חביתין ושאר כל המנחות — לישתן ועריכתן בפנים. ובאשר לענין לישתם ואפייתם ביום השבת, הוסבר כי תלוי הדבר במחלוקת חכמים האם היו נעשות מלאכות אלה בכלי חול או בכלי קודש דווקא. שלסבורים כי היו נעשות בכלי חול — ניתן לעשותם אף מאתמול (שאין הם נפסלים בלינה), ולכך אין הן דוחות את השבת. ואילו לסוברים כי היו נעשות דווקא בכלי קודש — אי אפשר לעשותן מאתמול שהרי התקדשו בכלי ונפסלו בלינה, ולכך הריהן דוחות את השבת.

בהיות בני ישראל במדבר סיני, היו יוצאים למסעיהם, ומעתה יש מקום לבירור מה היה דינו של לחם הפנים, שנאמר בו ״לחם פנים לפני תמיד״. והסבירו כי בזמן שהלחם מסודר על השולחן — אין הוא נפסל במסע, ובזמן שהוא מסולק — הריהו נפסל. אכן יש הסבורים כי אף אם היה מסולק בשעת המסע — לא נפסל בכך. באשר למסעות בלילה, נמסר כי יש והיה מסעם בלילה, שאם נעלה הענן בלילה, היו נוסעים מיד, ולא היו ממתינים לבוקר.

באשר למקומו של שולחן הפנים בהיכל נמסר כי שלשה עשר שולחנות שעשה שלמה המלך בבית ראשון, כמו גם עשר מנורות שעשה, מלבד השולחן והמנורה שעשה משה, כולם עמדו בחצי הפנימי של ההיכל, בשתי שורות. כאשר זה של משה משוך מהן פנימה למערב ועומד בראש. שורה של חמש מימינו ושורה של חמש משמאלו. השולחנות כולם בצפון, והמנורות כולן בדרום.