הקדמות לתלמוד הבבלי · מנחות · הקדמה לפרק י"ב

וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַה׳ וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה לִפְנֵי הַכֹּהֵן. וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן אֹתָהּ בֵּין טוֹב וּבֵין רָע כְּעֶרְכְּךָ הַכֹּהֵן כֵּן יִהְיֶה... וְאִם בַּבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה וּפָדָה בְעֶרְכֶּךָ וְיָסַף חֲמִשִׁתוֹ עָלָיו וְאִם לֹא יִגָּאֵל וְנִמְכַּר בְּעֶרְכֶּךָ. (ויקרא כז, יא-יב, כז)

בפרק זה נידונים כמה נושאים בדיני המנחות והנסכים. ראשון שבהם, לענין הפדיון. שכן אמרה תורה בבהמת הקרבנות שאינה ראויה להקרבה (אם משום שהיא טמאה, ואם משום שנפל בה מום, והריהי כטמאה) שנוהג בה דין פדיון, ויוצאת הבהמה לחולין על ידי פדיונה ועל הכסף חלה הקדושה. ויש לברר האם אף במנחות ונסכים נוהג דין פדיון. וכן יש מקום לבירור האם נוהג דין פדיון אף בקדשים אחרים שנטמאו, ואינם ראויים עוד לייעודם, וכגון עופות שהוקדשו לקרבן, עצים שהוקדשו למזבח, לבונה שהוקדשה, וכלי שרת.

נושא אחר הדורש בירור, הוא דינו של הנודר להביא מנחה מסויימת, ושינה ממה שנדר. ושאלה זו מסתעפת לאופנים שונים: כאשר הביא מנחה אחרת מזו שנדר, וכגון שאמר ״הרי עלי במחבת״ והביא מנחה במרחשת, או להיפך. או שאמר ״הרי זו במחבת״, והביאה במרחשת, או להיפך. וכן כאשר שינה בדרך הבאת המנחה שאמר ושהביא בפועל, וכגון שאמר ״הרי עלי שני עשרונות בשני כלים״, והביא בכלי אחד, או להיפך.מתוך דיון זה יש לדון אף בדינו של הנודר להביא מנחה מן הדברים שאינם ראויים למנחה, מן השעורים או מן העדשים. וכיוצא באלה, בשאר שינויים שנדר.

מתוך הדיון בלשונות נדר אלה, מתבקש בירור באשר לדיני מנחת נסכים, מה דינו של המתנדב יין ושל המתנדב שמן, ואם נדר לוג אחד לניסוך, או שנים ויותר. ומה דינו של המתנדב מנחה סתם, ואלו קרבנות נדבה באים בשותפות ואלו אינם באים אלא ביחיד. וכדרכה של גמרא, מתוך הדיון בעיקרי הנושאים שבפרק, עולות ומתבררות שאלות נלוות.