הקדמות לתלמוד הבבלי · מנחות · סיכום לפרק י"ב

בפרקנו סוכם כי כשם שנוהג דין פדיון בבהמת קדשים שנפל בה מום, כך הריהו נוהג במנחות ונסכים שנטמאו. ובלבד שנטמאו לפני שניתנו בכלי שרת, שכן עדיין לא התקדשו בקדושת הגוף, ואין קדושתם אלא קדושת דמים. אבל אם נטמאו לאחר שהתקדשו בכלי שרת — אין להם פדיון, ונשרפים, כשאר הקרבנות שנטמאו. אכן אם לא נטמאו, אף שלא התקדשו עדיין בכלי שרת — אין פודים אותם, שכלל הוא שכל הראוי למזבח, אינו יוצא מידי מזבח לעולם. עוד התברר כי אין נוהג דין פדיון אלא בזבחים הבאים מן הבהמה ובמנחות ונסכים, ואולם לקרבנות העופות וכן למכשירי הקרבן — אין להם פדיון.

ובדינו של הנודר להביא מנחה ממין מסויים (כגון מחבת) והביא ממין אחר (כגון מרחשת), או הנודר להביאם בכלי אחד והביאם בשני כלים או להפך נקבע כי במקרים אלה המנחות כשלעצמן כשירות (ונאכלות לכהנים) אבל הנודר לא יצא ידי נדרו וצריך להביא מנחה אחרת לקיום נדרו. כל זה כאשר נדר סתם, אבל כאשר היה לפניו דבר הראוי למנחה ונדרו למנחה מסויימת — אם שינה והביאה שלא כפי נדרו נפסלה המנחה.

בבירור דינו של הנודר מנחה שלא מן המין הראוי (כגון מן העדשים) או שלא בשיעור הראוי (כגון מחצי עשרון) נקבע כי יש לבדוק אותו, אם אמר שלכך אכן התכוון, שחשב שכך מותר — נדרו בטל. ואם אמר שלא ידע והתכוון להביא כדרך המביאים — יביא מן הדבר הראוי ובשיעור הראוי. כיוצא בזה הנודר מנחה גדולה בכלי אחד, אם עד ששים עשרון נדר — מקיימים את נדרו, ואם נדר יותר מזה — יביא בשני כלים, ששים עשרון בכלי אחד ואת השאר בכלי האחר.

בדין נדבת מנחת הנסכים נקבע כי יכול אדם להתנדב מנחת נסכים בכל יום ובלבד שידור בשיעור הראוי. שהמתנדב לוג אחד או שנים לניסוך — אינו קרב, עד שיתנדב לכל הפחות שלושה לוגים שהוא שיעור הניסוך הקטן ביותר שמצאנו בתורה. גם כאשר מתנדב יותר משלושה לוגים, וכגון ארבע וששה, ומעלה — ראויים אלה לניסוך (שכן שיעור נסכי כבש הוא שלשה לוגים, ושל איל — ארבעה לוגים, ושל פר — שבעה לוגים. ומכאן שניתן איפוא לצרף נסכי זה וזה לשיעורים אלה), ואולם אם נדב חמישה לוגים — הסתפקו חכמים אם יכול לנסך ארבעה מתוכם, והחמישי יישאר עד שיצטרף עם אחר, או שמא יש קבע לנסכים, וכל החמישה לא ייקרבו עד שיצטרפו לשיעור ראוי.

כן נקבע כי מתנדבים יין בפני עצמו, ומנסכים אותו לספלים, ויורד לשיתין. ואילו בשמן נחלקו חכמים, אבל סיכמו כי מתנדבים שמן, וקומצו הכהן, ומקטיר את הקומץ, ושייריו נאכלים. ובאשר למתנדב מנחה סתם, עליו להביא אחת מחמש מנחות הנדבה: סולת, מחבת, מרחשת, חלות או רקיקים. ויש סבורים כי יביא דווקא מנחת הסולת, שהיא המיוחדת שבמנחות. ועוד נקבע כי אף שקרבן עולה (בין של בהמה ובין של עוף) בא בשותפות, וכן קרבן השלמים, מכל מקום אין מנחת הנדבה באה בשותפות. ואולם המתנדב מנחה ומת — מביאים בניו אותה, שלא קנאוה שתיקרא על שמם.