הקדמות לתלמוד הבבלי · תענית · הקדמה לפרק א׳

וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה-מָּיִם. אֶרֶץ אֲשֶר ה׳ אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. (דברים יא, יא-יב)

וְחָרָה אַף ה׳ בָּכֶם וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה׳ נֹתֵן לָכֶם. (דברים יא, יז)

בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם. וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כִּי תוֹרֵם אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה. (מלכים א׳ ח, לה-לו)

ענינו של פרק זה הוא בזמני התעניות על הגשמים. בעיקרו של דבר מתבררות בו שתי שאלות; מה הם הזמנים הראויים לגשמים, ומה הוא סדר התעניות על עצירת גשמים.

כהקדמה לדיון בעצירת הגשמים דרוש קודם כל לקבוע מה הם הזמנים של הגשמים בעיתם. המטרה ההלכתית בפתרון שאלה זו היא — בירור הזמנים שבהם מזכירים ומתפללים על הגשמים בתפילה. שכן הזכרת הגשמים ובקשה על הגשמים בתפילת יום יום נקבעו שייאמרו סמוך לעונת הגשמים, ויש להחליט מה היא עונת הגשמים הסדירה, מתי היא מתחילה ועד מתי נמשכת. אמנם, כיון שהמשנה נכתבה בארץ ישראל וקשורה לארץ ישראל, מתיחסים הדינים האמורים בה בעיקר לאקלימה של הארץ, ועל כן יש צורך לברר כיצד נוהגים במקומות אחרים, ובפרט אלה שבהם עונת הגשמים שונה במידה רבה מזו שבארץ ישראל.

שאלה שניה היא בענין קביעת התעניות על הגשמים: ממתי רואים בהעדרו של הגשם סימן לעצירת גשמים, וסכנת בצורת, שיש להתפלל ואף להתענות עליהן. שהרי ככל שעובר זמן רב יותר ללא גשם נעשה מצבם של החקלאים חמור יותר, ועל כן מסתבר שיש להרבות ולהחמיר בתעניות בהתאם לרוע המצב, ומשום כך יש סדרים שונים ומחזורים של תעניות, הנבדלות זו מזו הן במספרן והן בהיקפן.

פרטי הבעיות הללו, וכמו כן דברי הסבר ביחס לגשמים בכלל, הם ענינו של פרק זה.