הקדמות לתלמוד הבבלי · תענית · סיכום לפרק א׳

התפילה על הגשם מתחלקת לשני פרקי זמן. תחילה, רק מזכירים את הגשמים (״משיב... ומוריד הגשם״) בברכת ״מחייה המתים״ אבל אין מבקשים עליהם שיבואו. וזמן זה הוא מיום טוב האחרון של חג הסוכות. ופרק זמן אחר הוא של בקשת הגשמים, כששואלים אותם ב״ברכת השנים״ בלשון ״ותן טל ומטר״. זמנה של בקשה זו נקבע בארץ ישראל משבעה במרחשון, ובבבל מששים יום לאחר תחילת תקופת תשרי (שוויון היום והלילה הסתווי). ולהלכה, בחוץ לארץ ואפילו במקומות רבים שבהם מזג האויר שונה לחלוטין, אין מתכונת הלכתית מיוחדת, והם נוהגים בדרך כלל כמנהג בבל למרות שעונת הגשמים שלהם בזמן אחר לגמרי.

ולענין התעניות על הגשמים סוכם, כי זמן קצר לאחר שאלת הגשמים, שהוא הזמן הראוי לתחילת עונת הגשם (״הרביעה הראשונה״) מתחילים תלמידי חכמים להתענות תעניות יחיד עבור הציבור. ואם לא ירדו גשמים — מתענה כל הציבור שלש תעניות המתחילות רק עם הבוקר, ומתפללים על הגשמים. עברו ימים אלה ולא ירדו גשמים — גוזרים עוד שלש תעניות, חמורות יותר, על הציבור כולו, ובהן מתחיל הצום בשעות הלילה, ונוהגים איסור לא רק באכילה ושתיה אלא גם בשאר תענוגים, ואם עברו גם ימים אלה ולא נענו בתפילה, מתענים עוד שבע תעניות ציבור שהן חמורות מן הקודמות, ולא רק שמתענים תענית חמורה, אלא נוהגים אף מנהגי אֵבֶל פומביים מרובים, כדי לעורר את הציבור לתשובה.

אגב דיונים אלה נתבררו גם עיקרי דיניהן של תעניות היחיד, שהזמן שבו מקבל אדם על עצמו תענית כזו הוא במנחה שלפני התענית, ותענית כזו שמקבל על עצמו סתם זמנה מתחיל מן הבוקר, ויש לקיימה כדרך שמקיים כל נדר שמקבל על עצמו.