הקדמות לתלמוד הבבלי · מנחות · הקדמה לפרק ו'

וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל משֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה׳ לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן. וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לַה׳. וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן אִשֶּׁה לַה׳ רֵיחַ נִיחֹחַ וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין. וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה׳. (ויקרא כג, ט-טז)

וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה׳ אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ. וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה מִנְחָה הִוא. וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ אִשֶּׁה לַה׳. (שם ב, יד-טז)

שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. (דברים טז, ט)

פרק זה עוסק כולו במצוות מנחת העומר ובהלכות ״חדש״ השייכות לה.

מנחת העומר שונה ממנחות אחרות בכמה צדדים, שכולם מבוארים ומפורטים בפרק זה. נוסף לחובת ההקרבה כדרך שעושים בשאר מנחות, יש מצווה מיוחדת בקצירת התבואה לעומר, העומר (בלבד, מכל מנחות הצבור) בא מן השעורים, ומפורש בתורה שיש לו דרך הכנה מיוחדת עד להקטרת קומצו.

שאלות רבות נידונות בפרקנו בענין אופן קצירת והבאת העומר. שכן לא נתפרש בתורה מהי כמות השעורים שממנה היתה באה מנחת העומר, ואף לא במעשה קצירת העומר אם אפשר לעשותו אף בשבת, ואם כן — היש הבדל בין קצירתו בחול וקצירתו בשבת.

זאת ועוד, דברים רבים בדרך קצירת העומר ובדרכי הבאתו הותקנו על ידי חכמים במכוון, כהתרסה כנגד כת הבייתוסים. הללו היו אומרים כי העומר בא דווקא ממחרת יום השבת, ואין קציר העומר נעשה במוצאי יום טוב ראשון של פסח, אלא במוצאי השבת. אף נושא זה — הן באשר לשאלה מה יש לעשות כדי ״להוציא מלבן של בייתוסים״, והן באשר לרקע המורחב של הדברים: אם נצחו חכמים את הבייתוסים בויכוח זה ואימתי היה הדבר, ואלו דרשות כתובים מוכיחות כדברי חכמים —דורש בירור.
מנחת העומר מכונה בתורה ״מנחת בכורים״, והריהי מתוארת כ״אביב קלוי באש גרש כרמל״. אכן משמעם של דברים אלה, ופרטי מעשה הבאת העומר דורשים בירור, ונידונים על ידי חכמים בפרק זה.

נושא הלכתי רב פרטים הקשור בעומר היא מצוות ספירת העומר, שזמנה הוא מקציר העומר. מאחר וכתוב אחד מורה לספור ״חמשים יום״ ואילו כתוב אחר מורה לספור ״שבע שבתות תמימות״ או ״שבעה שבועות״. יש לברר כיצד נעשית הספירה בפועל.

אף איסור ״חדש״ — שלא לאכול מן התבואות החדשות, ואף שלא לקצור מהן עד להבאת העומר הקשור למצוות העומר נידון בפרק זה, וכאן מתבררות השאלות באשר למיני התבואה שבכלל האיסור, והזמנים שבהם מתקיים האיסור, והאם אף תבואות חוץ לארץ בכלל איסור זה, ועניינו של האיסור בזמן שאין בית המקדש קיים, ומתי הוא פוקע.