הקדמות לתלמוד הבבלי · גיטין · סיכום לפרק ט׳

בדיני התנאים שבגט הכלל הגדול הוא שהגירושין צריכים להיות ״כריתות״, שלא תהא האשה קשורה או מוגבלת בפעולותיה מחמת בעלה. וכל תנאי המגביל את חירותה של האשה המתגרשת (כגון שמתנה על מנת שלא תנשא לאדם מסויים) — מבטל את עיקר מהותו של הגט ופוסלו לגמרי. וכן תנאי הכתוב בגופו (בתורפו) של הגט — כיון שהוא מגביל ומצמצם את חלותו פוסל את הגט. לעומת זאת, אם מתנה הבעל תנאי הכובל את האשה למשך זמן מסויים בלבד, או על מנת שתעשה דבר שביכולתה לעשותו (ובכלל זה גם דברים שאסור לה לעשותם) — הריהו תנאי מותר, והגט הוא גט כשר. וכל תנאי שאינו ניתן לקיום כלל — הרי הגט קיים והתנאי בטל.

בנוסח הגט סוכם כי עיקרו של הגט הוא בנוסחה המתירה לאשה להינשא לכל אדם. ולכתחילה יש לכתוב את הגט באופן שתהא לשונו ברורה וחד־משמעית, ומשתדלים הרבה בניסוחו ובכתיבתו שלא יהא מקום לערער עליו מכל צד.

אף שיש לדקדק בכתיבת הגט, מכל מקום מנו חכמים כאן עוד שלשה גיטין שהם פסולים לכתחילה, אבל אם נישאת האשה לאחר — לא תצא מבעלה השני. והם: גט שנכתב בכתב יד הבעל בלא עדים כלל, גט שאין בו תאריך, וגט שיש בו תאריך וחתום עליו עד אחד בלבד. והלכה כשיטה שעדי מסירה הם הגומרים את מעשה הגירושין, ולפיכך גט שנמסר בעדים כשר גם אם לא היו חתומים עליו עדים.

שני גיטין שהיו שווים בשמות שבהם שנתערבו — נותנים את שניהם לשתי הנשים, והריהן מגורשות, אף שלא התברר מה היה גיטה של כל אחת מהן.

היו גיטין אחדים כתובים באותו דף והיה תאריך אחד המשותף לכולם, ונתפרש שמו של כל מגרש ומתגרשת כראוי — הריהו כשר בחתימה אחת של העדים. ואם היו גיטין נפרדים כתובים בזה אחר זה, הרי רק הגט שחתימת העדים סמוכה לו הוא הכשר. שני גיטין הכתובים זה בצד זה, אם היו חתימות עדים במקומן בכל גט — שניהם כשרים, ואם היתה חתימה אחת — מניחים שהיא שייכת לאותו גט שהחתימות סמוכות לו. היו הגיטין כתובים זה כנגד זה, כל שיש חתימת עדים הנראית כמתייחסת לאותו גט — הרי הוא כשר בחתימה זו. ולגבי חתימת העדים התירו שיחתמו העדים בכל כתב ולשון, ואין נוסחה קבועה לחתימה זו שיכולים העדים לחתום שמם בכמה דרכים, שכל שברור שהם העדים החתומים על הגט — הרי הוא כשר בכך. וכן יכולים להשתמש בכינוי ובשם משפחה.

גט צריך שינתן מרצון המגרש, אבל מי שכפו אותו עד שאמר ״רוצה אני״ — הרי זה רצון מספיק לענין זה. ובלבד שתהא כפיה זו על ידי בית דין כשר או בהוראת בית הדין. אבל גט שנכתב על ידי כפיה של ערכאות הגויים — פסול.

יצאה שמועה בעיר על אשה שהיא מקודשת או מגורשת, בודקים את מקור השמועה. ואם מתברר שהיה לשמועה זו בסיס (שמספרים על מעשה שהיה, ומזכירים שמותיהם של אנשים שראו את הדבר) — חוששים לשמועה זו להחמיר. אבל אם היתה אמתלא (הסבר, הגבלה) לשמועה זו — פעמים שהיא מבטלת את השמועה כולה.

ולענין הגירושין עצמם. להלכה חלים הגירושין מן הדין (לפני חרם רבנו גרשום) בכל מקרה שרצה הבעל לגרש. אולם רק במקרה שראה האיש באשתו דבר ערוה או מנהג פריצות מצוה עליו לגרשה. וגם אם מצא באשתו פגמים אחרים, צריך אדם להתרחק ככל האפשר מגירושין, ובפרט כשהיא אשת נעורים.