הקדמות לתלמוד הבבלי · קידושין · הקדמה למסכת קידושין

סדר נשים עוסק, רובו ככולו, במערכות היחסים הנובעות מן הנישואין; בחיי האישות וביחסי הממון שבין איש לאשתו, באלמנות ובייבום, בדיני עריות ובאי־נאמנות, ובפירוק הנישואין מרצון, ואגב כך גם בנדרים ובנזירות. ואילו מסכת קדושין, המסכת האחרונה¹זהו הסדר המקובל, והרמב״ם מסביר שמסכת קדושין סודרה אחר מסכת גטין משום שמירת הסדר שבכתוב ״ויצאה... והיתה״. אכן, לפי המאירי (שהוא סדר הגאונים) מסכת זו היא, בענינה, ראשונה בסדר. בסדר זה דנה בעיקרה בצדדים השונים של מעשה הנישואין, בפעולה המשפטית היוצרת את קשר הנישואין.

יש צדדים מרובים של חיי האישות, ומסכת קדושין עוסקת ברובה בבירורה של נקודת הראשית, מה הוא אותו צעד הקובע שיש כאן קשר של נישואין. לאמור, כיצד נעשים האיש והאשה, שהם שתי אישויות נפרדות, לזוג נשוי, כיצד הופכים הם להיות יחידה חדשה — משפחה. קשר חדש זה של נישואין, העושה את האיש והאשה למשפחה אחת אינו נובע מעצם העובדה שבני זוג חיים יחד, ואף אינו נוצר על ידי הבאת צאצאים משותפים לעולם. לקשרים כאלה עשויה להיות משמעות הלכתית לעצמה, אבל עדיין הם אינם יוצרים את האחדות המיוחדת של הנישואין, את היות האיש והאשה לזוג. את המהות החדשה של קירבה הנוצרת ביניהם שאינה קירבת דם, ועם זאת יש צדדים שהיא קירבה גדולה יותר מכל קירבת שארות אחרת, היותם ל״בשר אחד״, על כל ריבוי התוצאות ההלכתיות, בתחומים שונים, הנובעים מאחדות זו. הצעד היוצר את ההתאחדות הזו הוא הקרוי קידושין — הפעולה המשפטית הקובעת את ההתקשרות המיוחדת בין בני הזוג.

הקידושין הם, מבחינת ההלכה, מצות עשה שחובת קיומה חלה עם ההזדמנות. לאמור, כאשר רוצה איש לשאת אשה (ובכך הוא מחוייב — לשם קיום מצוות פריה ורביה) הרי עליו לעשות זאת על ידי קידושין. אולם מסכת קדושין אינה עוסקת בצד המצוה שבדבר ואף לא בפרטי טכסי הנישואין אלא בבירור הצד ההלכתי של ההתקשרות הזו.

התקשרות זו קרויה בלשון התורה אירוסין²במקרא עצמו אין המלה מצויה בצורה המופשטת אלא כפועל, ״ארש אשה״ (דברים כ, ז), ״הנערה המאורשה״ (שם כב, כה).. ובלשון חכמים — קדושין³וראה בקדושין ב,ב ביאור לשימוש לשון זה., ובהגדרת מדרש ההלכה זו היא ה״הויה״⁴בלשון התורה ״היתה לאיש״(ויקרא כא, ג), ״היו תהיה לאיש״ (במדבר ל, ז). — האופן שבו האשה נהיית אשתו של איש מסויים. כן מצויה בתורה לשון ״לקיחה״⁵לשון לקיחה האמורה באשה משמשת בתורה בשתי משמעויות, הן במובן המשפטי של אירוסין כמו ״כי יקח איש אשה ובא אליה״ (דברים כב, יג), וגם במובן של נישואין כמו ״איש אשה ולא לקחה״ (שם כ, ז), ואף כלשון נקיה עבור ביאה כמו ״אשר יקח את אחותו״ (ויקרא כ, יז). ומשום כך צריכים חכמים לדייק היטב בבירור המשמעות המשפטית המדוייקת של כל מונח במקומו, ויש גם חילוקי דעות בפרטים מסויימים, בגמרא ובדברי הפוסקים., להגדרת צד זה של התקשרות־קנין. אמנם קשר הקידושין כשלעצמו עדיין איננו נישואין גמורים, יש אחריו מעמד נוסף של נישואין (״כניסה״ בלשון חכמים) הנעשה בטכס מיוחד לעצמו, ועד אז אין שני הצדדים נהנים מזכויות הנישואין. אולם עיקרן של ההתקשרות והמחוייבות נוצרים על ידי הקידושין.

אף שקשר האירוסין מפורש בתורה הן בתיאור מאורעות והן בהלכות הנובעות ממנו, לא נתבאר בתורה כיצד הוא נעשה בפועל. דברים אלה נמסרו בתורה שבעל פה, ונלמדו מדקדוקי לשון הכתוב.

אמנם יש בתלמוד חילוקי דעות לגבי פרטים מסויימים, מכל מקום עיקרי הדברים מוסכמים על הכל, ויש בהם ארבעה מרכיבים יסודיים: א) דרך ראויה של מעשה הקנין — הקידושין. ב) רצון האיש והאשה בקידושין. ג) עדותם של שני עדים במעמד הקידושין. ד) היות בני הזוג ראויים שיחול לגביהם קשר קידושין.

דרכי הקנין, כלומר האופנים בהם נוצר קשר הקידושין הם שלשה⁶אמנם היו שאמרו שיש גם דרך קנין קידושין על ידי חופה, אך דעה זו לא נתקבלה בהלכה. — במתן כסף או שווה כסף שנותן האיש לאשה, בשטר, שהוא כותב ומודיע בו שהוא נושאה לאשה, ועל ידי ביאה.

בכל אלה צריך להיות ברור שהדבר נעשה לשם קידושין, בדרך כלל על ידי אמירה מפורשת וברורה של המקדש. אין קידושין חלים אלא מדעתם ומרצונם של שני הצדדים, אלא שלגבי האשה, אם היא עדיין אינה בוגרת, רשאי האב לקדש אותה לאיש⁷זכות זו של האב לקדש את בתו (כל עוד לא בגרה, כי לאחר מכן אין לו עוד זכות זו בה) היא מיוחדת לאב בלבד. אמנם חכמים תיקנו שיוכלו האם והקרובים לקדש את בתם הקטנה, אולם קידושין אלה אינם תופסים מן התורה, והם מתבטלים על ידי מיאון של הבת בלבד.. משום כך עליהם להיות בני דעת (ושוטים⁸חכמים תיקנו קידושין של חרשים, שאינם בני דעת לגמרי, אבל קידושין אלה תופסים רק מדברי סופרים., או קטן, או קטנה מדעת עצמה, אינם יכולים להתקדש). ועליהם לרצות בקידושין. וכיון שהדבר תלוי ברצונם ובהסכמתם יכולים הם להעמיד תנאים שונים, באשר לזמן ולתנאים שבהם יחולו הקידושין.

העדים במעמד הקידושין אינם עדי אימות, אלא עדי קיום. כלומר, תפקיד העדים אינו רק לאמת שאכן נעשו הקידושין, העדות בקידושין היא חלק מהותי של מעשה הקידושין, וקידושין שנעשו בלא עדים אין להם תוקף כלל, ואפילו שני הצדדים מודים שהיו ביניהם קידושין.

תנאי נוסף לחלות הקידושין הוא שיהיו האיש והאשה ראויים להתקדש זה לזה. אם אחד מבני הזוג אינו מישראל (גוי או עבד) אין שם תפיסת קידושין. וכמו כן אין קידושין חלים כאשר בני הזוג אסורים זה לזה באיסור שיש עליו חיוב כרת⁹מכל חיובי הכרת יוצא רק איסור נדה, שקידושין תופסים בה לכל הדעות. — בני משפחה קרובים (״עריות״) או אשת איש. אכן, כאשר האיסור הוא חמור פחות תופסים הקידושין בדיעבד, למרות שהיחסים בין בני הזוג הם אסורים ויש עליהם עונשים וקנסות שונים, מדברי תורה ומדברי סופרים.

בקידושין יש שני צדדים, צד רצוני־הסכמי, וצד של שינוי מעמד ושינוי מהות. מבחינה אחת הקידושין הם קנין, יצירת קשר בעלות. ומצד זה יש בקשר הקידושין כמה דברים המדמים אותו להסכמים קנייניים אחרים. מבחינה אחרת הקידושין יוצרים מהות חדשה (״אישות״) שיש לה משמעות הלכתית, לפי שקשר האישות שייך לגדרי המצוה המוחלטים שחלותם וקיומם אינם תלויים בהסכמה או ברצון, אלא הם קבועים וקיימים כמו בשאר הלכות איסור והיתר. למרות שהקידושין נעשים על ידי רצונם והסכמתם של בני הזוג, הרי לאחר שנעשו יש להם משמעות ותוקף שאינם תלויים עוד בהסכמתם של הצדדים.

משעת הקידושין נוצר קשר הלכתי מהותי בין האיש והאשה (האשה נאסרת לכל אדם, ועל ידי הנישואין נחשבים קרובי האיש והאשה כשארי בשר, ועוד) שאינו ניתן לביטול או לשינוי אלא בדרכים המיוחדות הקבועות לכך בתורה (על ידי גט או מוות). ואף דרכים אלה אינן מבטלות את הקשר אלא אך מתירות את האשה להינשא לאיש אחר שאינו קרוב שלה. אולם יחס השארות שנקבע על ידי הקידושין (באיסור קרובות האשה לאיש וקרובי האיש לאשה) עדיין עומד בעינו. מצד זה יש דמיון בין קשר האירוסין לדין ההקדש, שלשון ״קידושין״ מתייחסת אליו. אף תחילת חלותו של ההקדש תלויה אך ברצון המקדיש, מכל מקום לאחר שנעשה — חל בו שינוי מהות שאינו ניתן עוד לביטול ולשינוי.

מבחינת היותם הסכם קנייני, יש בקידושין צדדים הקיימים בשאר הסכמים, וביניהם: האפשרות להתנות תנאים הן לגבי סכום כסף הקידושין (כל עוד יש בהם כדי קנין). לגבי הזמן שבו יחולו הקידושין (מיד, או לאחר זמן מסויים), וכן לענין האפשרות למנות שליח לקידושין, ובכל הצדדים של מיקח טעות — כאשר מתברר כי היתה הטעיה או טעות יסודית (בניגוד לתנאים המוסכמים מתחילה) בדבר אישיותם, מעמדם או תנאי חייהם של בני הזוג.

הכפילות הזו של קשר הקידושין גורמת לכך שלמרות היותו קשר קנין אין כל דיני הקנין הרגילים חלים עליו, ויש בו דינים מיוחדים הנובעים מתוך ייחודו. יתר על כן, מורכבותו של הקשר הזה אינה ניתנת להגדרה במונחים פשוטים של מוכר וקונה, נותן ומקבל. בעיקרו של דבר יש לראות את הקידושין כפעולה משפטית של קנין הקובעת קשר והתייחסות שאינם קנייניים במהותם, אלא התאחדות של שני יחידים להיות מעתה הויה אחדותית חדשה.

במסכת קדושין ארבעה פרקים, שנושאיהם אינם נפרדים לגמרי ומקצתם מצויים בפרקים שונים, ועם זאת יש בכל אחד מהם נושאים מרכזיים השייכים לו, והם:

פרק ראשון ״האשה נקנית״ — עוסק בעיקרי דרכי הקנין (והפטור) של קידושי אשה, ואגב כך בדיני הקניינים בכל התחומים, בחיובי המצוות ההדדיים של ההורים והבנים, בהבדל בין חיוב מצוות האיש והאשה, בין מצווה התלויות ושאינן תלויות בארץ.

פרק שני ״האיש מקדש״ — דן בנושאים אחדים, בדיני שליחות בקידושין, בביאור הדברים שאפשר ואי אפשר לקדש בהם בקידושי כסף, ובתוקפם של כמה תנאים שמתנים בני הזוג בשעת הקידושין.

פרק שלישי ״האומר״ — עוסק בעיקר בדיני התנאים בקידושין, מה הם התנאים שביטולם מבטל את הקידושין, ומה דרך ניסוחו של תנאי. כן עוסק הפרק במקרים של טעות או ספק לגבי זהותם של המקדש והמתקדשת. ובסיומו יש בו כללי יסוד לגבי בני הזוג: אלו צירופים יוצרים קידושין תקפים ושאינם תקפים, קידושין מותרים ואסורים, ובוולדות הנולדים מזיווגים אלה.

פרק רביעי ״עשרה יוחסין״ — עוסק בעיקר במעמדם (״יוחסין״) של הנולדים מזיווגים שונים המותרים והאסורים, וכמו כן באיסור ההתייחדות עם נשים.