הקדמות לתלמוד הבבלי · קידושין · הקדמה לפרק א׳

כִּי־יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם־לֹא תִמְצָא־חֵן בְּעֵינָיו כִּי־מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ׃ וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ־אַחֵר׃ (דברים כד, א-ב)

כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחׇפְשִׁי חִנָּם׃ (שמות כא, ב)

וְאִם־אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת־אֲדֹנִי אֶת־אִשְׁתִּי וְאֶת־בָּנָי לֹא אֵצֵא חׇפְשִׁי׃ וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל־הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל־הַדֶּלֶת אוֹ אֶל־הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת־אׇזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם׃ (שמות כא, ה-ו)

כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד־שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ׃ (ויקרא כה, מ)

וְכִי־יִמְכֹּר אִישׁ אֶת־בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים׃ אִם־רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר־[לוֹ] (לא) יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נׇכְרִי לֹא־יִמְשֹׁל לְמׇכְרָהּ בְּבִגְדוֹ־בָהּ׃ וְאִם־שְׁלׇשׁ־אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף׃ (שמות כא, ז-ח,יא)

וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ־לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה׃ (ויקרא כה, מד)

וְכִי־תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל־תּוֹנוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו׃ (ויקרא כה, יד)

וָאֶקְנֶה אֶת־הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן־דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת וָאֶשְׁקְלָה־לּוֹ אֶת־הַכֶּסֶף שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף׃ וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר וָאֶחְתֹּם וָאָעֵד עֵדִים וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם׃ וָאֶקַּח אֶת־סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶת־הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת־הַגָּלוּי׃ (ירמיהו לב, ט-יא)

כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃ (שמות כ, יב)

אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם׃ (ויקרא יט, ג)

פרק זה מתחיל בדיני קנין אשה, אבל ממשיך לדון גם בשאר דיני הקניינים למיניהם.

עיקרו של הדיון בפרק אינו במהות הקנין אלא ב״דרכי הקנין״. כלומר, מה הם האופנים הפורמליים שבהם נעשה קנין, כלומר כיצד נעשית אותה פעולה שמכוחה עוברת הבעלות מאיש אחד לחבירו.

ההבדלים בין דרכי קנין השונות תלויים בכמה גורמים: בטיבו של הקנין, אם הוא קנין הגוף או קנין של שימוש, במהותו של הנקנה — אשה, עבד או חפץ, ובטיבו של הדבר הנקנה — האם הוא קבוע או מיטלטל, ומה היא הדרך הרגילה לטלטלו. ומשום שיש הבדלים בין סוגים שונים של מקנה, קונה והדבר הנקנה, יש צורך לדון בכל סוג של קניינים בפני עצמו ולברר מה הן הדרכים המועילות לעשות בו קנין.

נושא־דיון רחב אחר בפרק זה הוא בקניינים מסוג אחר — הקנין הנצחי שעל ידי קיום תורה ומצוות. אמנם נאמר כי יש לו לאדם לעסוק במכלול התורה — מקרא ומשנה ותלמוד, ולנהוג בדרך שיוכל הן ללמוד מקרא ומשנה והן לעסוק בדרך ארץ. אולם מכלול מקיף זה של תרי״ג המצוות אינו מוטל על כל ישראל בשווה; שיש הבדלים בחובת קיום המצוות בין איש ואשה, וכשם שיש מצוות המיוחדות בכהנים כך יש מצוות המיוחדות לגברים ולא לנשים. וכיוצא בזה יש חלוקה בין מצוות שקיומן תלוי דווקא בארץ ישראל, לבין מצוות שאינן תלויות בארץ וחובתן בכל מקום ובכל זמן. אלה הם נושאי הדיון העיקריים בפרק זה, אם כי כדרך הגמרא מסתעפים הדברים גם לנושאים רבים אחרים.