הקדמות לתלמוד הבבלי · גיטין · הקדמה לפרק ט׳

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ. (דברים כד,א)

בפרק זה יש קובץ הלכות שאינן בנושא אחד, ובאות להשלים את דיני הגט בצדדים שונים.

בהמשך לדברים שנידונו בפרק השביעי בדבר תנאים שבגט, דנים בפרקנו בתנאים כאלה שבעצם מבטלים את הגירושין. אם משום שתנאים אלה עוקרים את צד ה״כריתות״ = ניתוק הקשר שצריך להיות בגט, או משום שאי אפשר לקיימם כלל. ודנים כאן מתי אנו אומרים שתנאי כגון זה מבטל את הגט מעיקרו, האם יש אופן שיתקיימו יחד הגט והתנאי, ומתי התנאי בטל והגט קיים.

נושא אחר הוא: מה היא הנוסחה העיקרית והמחייבת בגט, וכיצד יש לכתוב את הגט לכתחילה.

דיון נוסף (הממשיך דברים המצויים בפרק שמיני) הוא בגיטין שלא נכתבו כתקנת חכמים, ובכל זאת אינם פסולים לגמרי.

שורה אחרת של בעיות היא ביחס לגיטין הצמודים זה לזה. פעמים שמזדמן שמובאים שני גיטין שווים בדיוק בשמות שבהם, ואין לדעת למי מיועד כל אחד מהם. ומאידך לעתים שני גיטין (או יותר) נכתבים על דף אחד, ואין ברור אם חתימות העדים מתייחסות לאחד מהם או לכולם. ובפרק זה נידונות האפשרויות השונות, של גיטין שנכתבו זה מעל זה, וזה בצד זה, או בכיוונים הפוכים זה לזה. בעיה זו מסתבכת כאשר העדים השונים חותמים את שמם שלא באותה דרך (בשמם ובשם אביהם ובלעדיו, בתוספת המלה ״עד״ ובלעדיה, בשמם או בכינויים). עוד נדון בפרק זה דין הגט שניתן בכפיה, באלו מקרים הוא כשר ובאלו הוא פסול.

נושא אחר הקשור בגיטין הוא בקביעת עמדה כלפי שמועות (שאינן עדות בדוקה) לגבי מעמדה המשפחתי של אשה, האם סומכים (או חוששים) לשמועה כזו, מה היא שמועה שיש לחשוש לה, וכיצד נוהג בית הדין כאשר שמועה מתבדה.

ולסיום - מתי וכיצד רשאי אדם (או חייב) לגרש את אשתו. נושאים רבים אלה ודברים הקשורים בהם הם הדברים שפרק זה עוסק בהם.