הקדמות לתלמוד הבבלי · חולין · סיכום לפרק י'

פרק זה עוסק בעיקרו בביאורה של מצווה אחת: נתינה לכהן מן הבהמה הנשחטת את הזרוע, הלחיים והקיבה. ובהגדרת גבולותיה של מצווה זו נקבע כי היא נוהגת בכל מקום ובכל זמן. באשר לשאלה האם דין זה נאמר בכל בהמה טהורה הנשחטת, בבהמת קרבנות כבבהמת חולין, או שמא לא נאמרה המצווה אלא בבהמת חולין בלבד, נקבע כי אין חובת נתינת המתנות הללו אלא מבהמות החולין ולא מבהמות המוקדשים.

המתנות הללו אין בהן קדושה, אלא שהן מתנת חולין לכהנים, והכהנים רשאים לעשות במתנות הללו כרצונם (בין למוכרן ובין לתיתן במתנה). ואין איסור לאדם מישראל (שאינו כהן) לאכול אותן, ברשות הכהן. עוד סוכם להלכה כי כיוון שאין קדושה במתנות האלה, גם בהמה שלא הרימו ממנה את המתנות מותרת באכילה, אף שלכתחילה צריך לתת את המתנות לכהן קודם לכן. בימינו אין מדקדקים הרבה במצווה זו, מאחר שהיא רק בגדר של חוב ממוני לכהן, והכהנים בזמן הזה בדרך כלל אין להם הוכחה גמורה לכהונתם.

בפרק זה ישנן גם הגדרות מדוייקות של המתנות הללו, מה הם גבולותיהם בתוך גוף הבהמה. וסוכם כי ״הזרוע״ הניתנת לכהן היא דווקא זרוע ימין, וכי היא פרק הרגל הקדמית שמן הקרסול ועד הברך. ובאשר ל״לחיים״ נקבע שנותנים את שתיהן, ובכלל זה גם את הלשון. וכן נקבע כי ״הקיבה״, בהגדרה המצומצמת שלה, שאינה כוללת את כל הקיבות של הבהמה, אלא רק את הקיבה הראשית. עוד סוכם כי מתנות הכהונה הללו ניתנות הן לכהן והן לכוהנת (בת כהן). את מתנות הכהונה אפשר לתת לכהן אחד, או לחלקן לכמה כהנים. בהמה שיש בה שותפות לכהן או לגוי אין חובה להפריש ממנה מתנות כהונה.