הקדמות לתלמוד הבבלי · חולין · הקדמה לפרק י"א

וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה. רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לו. (דברים יח, ג-ד)

פרק זה הינו המשכו הישיר של הפרק הקודם, וכקודמו אף הוא עוסק במתנות הניתנות לכהנים. וכדרך שבתורה נאמרה מצות נתינת ראשית הגז לכהן לאחר שנאמרה מצות נתינת זרוע לחיים וקיבה לכהן, כן גם באו בסדר המשניות הלכות אלה לפרטיהן, בזו לאחר זו (אכן מצות נתינת התרומות ומעשרות מן הצומח, המנויה אף היא בכתוב זה בין המתנות הניתנות לכהנים, לא נשנו הלכותיה במסכתנו, אלא בסדר משנה המוקדש כולו להלכות הנוגעות לצומח, מצוות ואיסורים, הוא סדר ״זרעים״).

אף במצות נתינת ראשית הגז, כבמצות מתנות כהונה, רבים הם הדברים הזוקקים בירור על מנת להעמיד הלכה זו על דיוקה בשלימות. ובאו בירורי הדברים באופנים שונים. שכן בענין בעלי החיים שבהם נאמרה המצווה, אף שיסודו של מקרא עוסק בבהמה של חולין, בדומה למתנות הבאות מן הצומח ולאלה הבאות מן הבהמה הנשחטת, ואולם עדיין יש מקום לבירורן של כמה וכמה שאלות הקשורות בזה. שאלה אחת היא, האם דין זה נאמר דווקא בכל כבשה הנגזזת, בשל קדשים כבשל חולין, או שמא לא נאמרה המצווה אלא בכבשת חולין בלבד? והשאלה העקרונית, על איזה מבעלי חיים חלה מצוה זו: האם על כל גזיזת שערותיהם של כל בעלי חיים (או כל הבהמות), או שמא היא לא נאמרה אלא בסוג מסויים בלבד.

ובצד השאלה העוסקת בזהותם של בעלי החיים החייבים במתן הגז, באה שאלה אחרת הנוגעת למצבם של בעלי החיים הללו: האם מצווה זו חלה על כל כבשה וכבשה בנפרד, או שמא לא נאמרה המצווה אלא כאשר יש מספר מסוים של כבשים שמהן מפרישים מתנה זו. שאלה בסיסית אחרת עוסקת בשיעורה של נתינה זו. שכן בתורה לא נאמר אלא ״ראשית... תתן לו״, ואולם לא נקבע במדוייק מה שיעורה של ״ראשית״ זו, וכמה מן הגיזה יש לתת לכהן. ומעתה יש לדון האם אכן אין לנתינה זו כל שיעור מוגדר, ולכך אדם יוצא ידי חובה בנתינה של כל כמות שהיא. או שמא יש שיעור מסוים של נתינה, שאם פחת אדם בנתינתו משיעור זה, לא יצא ידי המצווה. ועוד שאלות עקרונית יש בבירורה של מצווה זו. ובכללן, זו הנוגעת להגדרת האדם המחוייב במצווה זו: האם חובת הפרשת ראשית הגז תלויה בבעלות גמורה על הכבשים מִתחילה, או שהחיוב חל רק בזמן הגז. וכן הבעיה הנוגעת למשך הזמן בו חלה המצווה: האם נמשכת חובת נתינת ראשית הגז אפילו כאשר עשו מן הצמר אריג, או שהיא בטלה כאשר אין עוד הצמר כמות שהיה מתחילה.

בירורם של נושאים אלה הם עיקר עניינו של פרק זה.