הקדמות לתלמוד הבבלי · תמורה · הקדמה לפרק א'

לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ. (ויקרא כז, י)

דיני התמורה שתמציתם מובאת בפסוק זה משאירים מקום לכמה וכמה שאלות מעשיות ביחס לתמורה.

שורה אחת של שאלות היא ביחס לאדם הממיר, מי הוא היכול (אף שאינו רשאי, שהרי מפורש בפסוק שאסור לעשות תמורה) לעשות תמורה, שתמורה שנעשתה על ידו אכן מחילה את קדושת בהמת ההקדש על בהמת החולין? מן הפסוקים הקודמים אנו למדים כי לבעלים יש היכולת לעשות תמורה, ואולם לעתים הקרבן יוצא מרשות מקדישו לרשות הכהנים, או שמתחילת הקדשו הוא רכוש כהן (כבכור) — היכולים הם לעשות בו תמורה? ואם ניתן קרבן לאדם אחר שיתכפר בו, האם בעליו הם היכולים להמיר אותו, או המתכפר הוא הראוי להמיר? והאם יכולים שותפים להמיר בשלהם? ומה דין הציבור לענין זה?

ועוד שאלות רבות בענין בהמת התמורה. האם אפשר להמיר כל בהמה שהוקדשה, גם אם יש בה פסול? האם כל בהמה של הקדש יכולה לעשות תמורה או רק קדשים מסוימים? האם התמורה חלה רק על בהמה אחרת מאותו מין או על כל מיני בהמות? ושאלה אחרת — האם יכול אדם להמיר בהמה אחת על בהמות אחדות, או בהמות רבות על אחת? האם יכול אדם להמיר לא בהמה שלמה כמות שהיא אלא חלק ממנה, או עובר הנמצא בתוכה? ועוד, האם אותה בהמה שנתקדשה על ידי תמורה יש בה קדושה גמורה ואף היא יכולה לעשות תמורה אחרת?

בירורן של שאלות אלה נותן את המסגרת הכוללת של דיני התמורה, אף כי נשארו עוד שאלות פרטיות שונות המתבררות להלן בהמשך המסכת.

בעיה עקרונית מסוג אחר מתעוררת כאן, כיון שעשיית תמורה היא מעשה של איסור ובכל זאת יש לה תוקף הלכתי (שהרי הבהמה שנעשתה תמורה מתקדשת על ידי כך), ויש כאן מקום לבירור: האם דין זה הוא יוצא מן הכלל, או שמא הוא קובע כלל גם לתחומים אחרים בהלכה.

שאלות אלה, ומקצת נושאים שעלו אגב גררא הם עיקריו של פרק זה.