הקדמות לתלמוד הבבלי · תמורה · הקדמה למסכת תמורה

מסכת תמורה דנה בכל דיני התמורה, שעיקרם האיסור להמיר את הקדושה שיש בקרבן ולהחילה על בהמת חולין, והאופנים בהם חלה הקדושה על אותה בהמה. כל הלכות תמורה מתבססות על פסוק אחד בתורה¹ויקרא כז, לג. ואולם נתייחדה להן מסכת שלמה, משום שיש בה צדדים בעלי ענין כללי יותר, ודברים המשמשים מקור להלכות אחרות.

שני צדדי יחוד יש בדיני התמורה. צד מיוחד אחד הוא שלמרות שעשיית תמורה אסורה (ואף לוקים עליה) עם זאת ההקדש שנעשה על ידה תקף. נושא זה, תקפותם ההלכתית של מעשים אסורים, אינו מיוחד למסכת זו, והוא מצוי בתחומים רבים בהלכה, מהלכות ממונות עד לדיני שבת, מענייני איסור והיתר עד לדיני קדשים. נושא זה מתברר כאן הן בצדו העקרוני, והן בדיון מפורט בהלכות רבות, הן מצד הסברה, והן למעשה¹תמורה ד,ב—ו,ב. וראה גם בדברים שלפני סוגיה זו ואחריה..

הצד המיוחד השני שבדיני התמורה הוא, שעל ידי התמורה חלה קדושה גם על בהמות שאין קדושת מזבח חלה עליהן (כגון בעלי מומים) או על מינים שאינם מתקדשים לצורך קרבן זה (נקבות לעולה, זכרים לחטאת, וכיוצא בזה). וכאן מתעוררות שאלות ביחס לגבולותיה של התמורה: על מה התמורה חלה ועל מה אין תמורה יכולה לחול. ועוד, מה עושים בבעלי חיים אלה שחלה עליהם קדושה מכוח התמורה? האם בהמות כשרות לעלות לקרבן במקומן, או כתוספת להן, או שאינן ראויות כלל להקרבה? האם יש להבחין בין בהמה הראויה לקרבן זה לבין קרבן אחר, ומה דינה של בהמה שאינה ראויה כלל לקרבן? האם יש להבחין בין סוגי הקרבנות השונים? כיון שעיקר חלות הקדושה שבתמורה היא אחת, ההבדלים בין הדינים תלויים במהותם של הקרבנות, בין שהדבר תלוי בעצם הגדרתו של הקרבן או במדרשי הכתובים.

מעין נושא זה, של החלת קדושה של קרבן על דבר שאינו ראוי מעצמו לקדושה זו, קיים גם בוולדות קדשים. אם הוקדשה בהמה נקבה לקרבן והתעברה, והקדושה חלה על הולד החלק מגופה (ויש דיון האם היא חלה כשהוא במעיה, או לכשיוולד), פעמים שהוולד ראוי (מצד מינו) להיות קדוש באותה קדושה, ופעמים שאינו ראוי, האם תחול קדושה זו? ואם כן — האם יהא הוולד ראוי להקרבה? ועוד יש מקום לדון במקרה שבעל הבהמה מקדיש בהמה לשם קרבן אחד, ואת העובר שבמעיה לשם קרבן אחר, האם תחול עליו קדושת אמו, או קדושה לעצמו.

שאלה אחרת, הקרובה לתחום זה, היא עניינו של ״הקדש עילוי״: האם יכול בעליה של בהמה שהוקדשה לקרבן, להקדישה גם כן לצורך קדשי בדק הבית? האם תחול כלל קדושה זו על הקרבן, ואם כן מה עליו לעשות בפועל בהקרבה של בהמה זו? שאלות אלה אינן מדין התמורה, אבל הן נדונות במסכת זו משום שיש צד שוה בכולן — של החלת קדושה לא בדרך ההקדשה הרגילה, אלא באופן אחר, ובשאלה מה היא קדושה יתירה זו.

בדיני תמורה יש גם צדדים מיוחדים (שאחדים מהם שנויים במחלוקת תנאים) ובכללם הדיון האם מעשה זה של תמורה, באשר הוא שונה מדרך ההקדשה הרגילה, יכול לחול גם מהמרת ולדות קדשים או מהמרת אברי קדשים. ואגב העיון בשאלה זו לענין תמורה יש במסכת זו גם דיון רחב יותר ביחס לקדושה החלה על איברים וולדות.

כיון שהתמורה היא מעשה הקדשה הנעשה באיסור (שהרי אסור מן התורה לעשות תמורה), נידונו כאן גם דינים של קרבנות אחרים, שאין בהם מום מצד עצמם, אבל נאסר להקריבם, ובכלל זה בעלי חיים הפסולים מהקרבה משום איסור שנעשה בהם (המוקצה והנעבד לעבודה זרה, הרובע והנרבע, בעל חיים שהמית אדם). מקום עיקרי נתייחד לאתנן זונה ומחיר כלב, שלא נעשה בהם איסור, והוא קרוב לאיסור של הבאת דבר שיש בו צד של גנאי (כעין זקן ומזוהם) על מנת לעשותו קרבן.

מסכת תמורה, כמוה כמסכתות אחרות בסדר קדשים (ובפרט הקטנות שבהן) משופעת בחלופי נוסחות וגרסות. יש בגמרא עצמה הרבה פעמים (יותר מבשאר מסכתות) נוסחאות שונות המובאות כ״לישנא אחרינא״ (=לשון אחרת), ולא פחות מזה — ריבוי נוסחות ולשונות גם במקורות של הראשונים ובפירושיהם. יש במסכת זו גם כמה לשונות מיוחדות שאינן מצויות בתלמוד הבבלי, שהן מעין לשונו של התלמוד הירושלמי (כגון לשון ״תיבעי״ במקום ״תיקו״).

מסכת תמורה היא כמעט כולה הלכה, ויש בה רק מעט דברי אגדה, שאינם שייכים לעיקר עניינה אלא הובאו אגב דיונים אחרים. יש בה שבעה פרקים, שבדרך כלל כל אחד מהם עוסק בנושא (או נושאים) מוגדר, אם כי כדרך הגמרא פעמים שנושא נדון אף שלא במקומו, וכן יש דינים שונים הנזכרים כאן בגלל דמיון בהלכה או בלשון. ואלה הם פרקי המסכת:

פרק ראשון ״הכל ממירין״ — עוסק בעיקרו ברוב דיני התמורה, מי הם הממירים, מה ממירים, ועל מה ממירין, ויש בו דיון נרחב בתוקף ההלכתי של מעשה שנעשה באיסור.

פרק שני ״יש בקרבנות היחיד״ — עוסק בשני נושאים: בהבדל שיש בין קרבנות היחיד וקרבנות הצבור, ובהבדל שבין דיני שאר קדשים ותמורה.

פרק שלישי ״אלו קדשים״ — דן בענין ולדות הקדשים ואיבריהם, אלו מהם מתקדשים, וכיצד חלה הקדושה על סוגים שונים של קרבנות.

פרק רביעי ״ולד חטאת״ — עוסק בסוגי קרבנות החטאת שאינם ראויים להקרבה (״חמש חטאות המתות״ ועוד).

פרק חמישי ״כיצד מערימין״ — עוסק בשני נושאים: האחד — אופני הקדשה של עובר בהמה, והשני — בפרטי לשונות התמורה וההקדשה.

פרק ששי ״כל האסורין״ — דן בעיקר בקרבנות שמשום צד איסור מיוחד אסורין למזבח, ובפרט באתנן זונה ומחיר כלב, וכן בדין ולדותיהם של דברים אסורים אלה.

פרק שביעי ״יש בקדשי מזבח״ — דן בשני נושאים, האחד — ההבדלים שיש בין קדשי מזבח וקדשי בדק הבית, והאחר — כיצד נוהגים בביעורם של איסורים שונים.