הקדמות לתלמוד הבבלי · נדרים · הקדמה לפרק י״א

וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כֹּל אֲשֶׁר־אָסְרָה עַל־נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ׃ וְאִם־בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה אוֹ־אָסְרָה אִסָּר עַל־נַפְשָׁהּ בִּשְׁבֻעָה׃ וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְהֶחֱרִשׁ לָהּ לֹא הֵנִיא אֹתָהּ וְקָמוּ כׇּל־נְדָרֶיהָ וְכׇל־אִסָּר אֲשֶׁר־אָסְרָה עַל־נַפְשָׁהּ יָקוּם׃ וְאִם־הָפֵר יָפֵר אֹתָם  אִישָׁהּ בְּיוֹם שׇׁמְעוֹ כׇּל־מוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לִנְדָרֶיהָ וּלְאִסַּר נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַיהֹוָה יִסְלַח־לָהּ׃ (במדבר ל, י־יד)

פרק זה ממשיך ועוסק בהפרת נדרים, וביתר יחוד — בנדרים שאפשר ושאי אפשר להפר אותם. מדיוק לשון הכתוב למדו חכמים כי אין הבעל רשאי להפר כל נדריה של אשתו, אלא רק נדרים מסוגים מסויימים בלבד, אלה שהם כלולים בהגדרה ״לענות נפש״ — שיש בהם צער לאשה, ואלה שהם בגדר ״בין איש לאשתו״ — הנוגעים ליחסי האישות שביניהם. בפרק זה נדונים ההבדלים בהלכה בין סוגי נדרים אלה, ופרטי הגדרותיהם. וכן דנים בסוגי הנדרים שאין להם הפרה, אם משום שאין הבעל רשאי להסירם, או משום שאינו צריך להפר — לפי שאינם חלים כלל.

מתוך כך עולה שאלה: מה הדין כאשר נדרה אשה נדר כללי, שהבעל רשאי להפר רק חלק ממנו, האם בהפרת מקצת הנדר בטל הנדר כולו, או שחלק הנדר שלא הופר נשאר בתוקפו. אין נדריה של אשה יכולים להיות מופרים אלא כאשר היא אינה עצמאית, משום שהיא בבית אביה או בבית בעלה. אבל אשה עצמאית אין מי שיכול להפר נדריה. בפרק זה מגדירים מי הן הנשים שאינן נחשבות עוד כנתונות ברשות האב והבעל. בעיה הנובעת מכאן היא: מה הדין כאשר חל שינוי במעמדה של האשה, בין שמדובר באשה בוגרת שנישאה או אשה נשואה שיצאה מרשות בעלה — מה הוא הזמן הקובע לענין הפרת נדרים.

נושא אחר הנדון בפרק זה הוא כאשר היתה טעות בהפרת הנדר. טעות זו יכולה להיות באופנים שונים, פעמים שהמפר טעה בנושא הנדר, והפר בדבר שלא נדרה אשתו, פעמים שטעה במי שנדר (סבר שנדרה אשתו ונמצא שבתו היא שנדרה), או שטעה בהלכה — שלא ידע שהוא רשאי להפר, או שנדר זה שייכת בו הפרה.

אגב בעיות אלה השייכות לעניינו של הפרק נדונות גם בעיות אחרות, הן בדיני נדרים והן בהלכות הנוגעות בהם רק בדרך אגב.