הקדמות לתלמוד הבבלי · נדרים · סיכום לפרק י׳

נערה מאורסה שנדרה, רק אביה ובעלה יחד יכולים להפר את נדריה, ואם אחד מהם לא הפר — הנדר קיים. לגבי מסקנת ההלכה, מובנה של הפרה משותפת זו הוא שאין כל אחד מהם מפר חצי נדר, אלא שכל אחד מחליש את תוקפו של הנדר. יפה כוח האב מכוח הבעל בהפרה זו, לפי שבמות הבעל יכול האב לבדו להפר, מה שאין כן אם היה הדבר להיפך. הפרה זו בנערה המאורסה היא כל עוד הנערה נמצאת במעמד זה, ואפילו נתארסה ונתגרשה כמה פעמים, כל עוד היא נערה, יכולים אביה ובעלה שבאותה שעה להפר את נדריה. אף שנחלקו תנאים בדין שומרת יבם מן האירוסין, מסקנת ההלכה היא כי אין היבם יכול להפר ליבמתו, ואין היא נחשבת כארוסה לו.

הפרת הנדרים יכולה להעשות רק כדיוק דברי הכתוב, לאמור: רק כאשר נדרה האשה יכולים האב או הבעל להפר נדריה, ואינם יכולים להפר נדריה מראש. וכיוצא בזה, אין אדם יכול לעשות שליח להפרה, ואין הפרה חלה אלא אם כן הראוי להפר אומר את הדברים בעצמו. כאמור בתורה אין אדם יכול להפר נדר אלא ״ביום שומעו״ — שנודע לו על קיומו של הנדר, ולאחר מכן שוב אינו יכול להפר. ״יום״ לענין הפרת נדרים הוא מתחילת היום (מצאת הכוכבים) עד לחשיכה בסופו, בין ששמע את הנדר בתחילת היום או בסופו. משום שזמן ההפרה מצומצם מפירים נדרים אף בשבת, אלא שהמפר משנה קצת בנוסח הדברים מפני כבוד השבת.

אגב כך הוסבר היחס בין קיום הנדר והפרתו. שבכל מקרה שבו קיים הבעל (או האב) את הנדר, בין באמירה מפורשת שהוא קיים, בין בדברים שמשמע מהם שרצונו בנדר, ואפילו החליט בליבו לקיימו — שוב אינו רשאי להפר לאחר מכן. והוא הדין כששתק ולא הפר, אפילו עשה זאת על מנת לצער את אשתו לפי שעה, אם לא הפר בתוך הזמן הראוי — שוב אינו יכול להפר.

בפרק זה נדון גם צד מסויים של התרת הנדרים. שאף שנלמד מן הכתוב וסוכם שהתרת נדרים צריכה להיעשות על ידי ״ראשי המטות״ — אין צורך שתיעשה התרת הנדרים כשאר דברים הנעשים בבית דין, והיא יכולה להיעשות אף כשהמתיר עומד, וביחיד, ובלילה, ובשבת.