הקדמות לתלמוד הבבלי · זבחים · הקדמה לפרק ח'

אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ. (דברים יג, א)

וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף. (ויקרא ו, כג)

בפרקים הקודמים עסקה המסכת בהגדרת עיקרי העבודה של הקרבנות השונים לסוגיהם, וההבדלים שביניהם, הן ביחס למקומם וזמנם של עבודות הקרבן, והן ביחס לאכילתם. ומעתה, כיון שישנם אופנים שונים בין הקרבנות, מתבקש איפוא מקום דיון באשר למצבים בהם נתערבו זה בזה קרבנות שדינם שונה זה מזה. והוא עיקר עניינו של פרק זה. בתוך כך דן הפרק בתערובות של קרבנות כשרים בקרבנות פסולים, וכן בתערובת של קדשים וחולין, ואף בתערובות איסור והיתר בכלל. וכן הוא מכונה בדברי הראשונים ״פרק התערובות״.

דיון זה בענייני תערובות של קדשים נצרך ביותר, שכן דרך העבודה בבית המקדש יש בה כדי ליצור מצבי תערובת בין קרבנות בשלבים שונים: הן בשלב בו מביאים את הבהמות למקדש כדי להקריבם, כאשר מצויים בסמיכות גדולה בהמות חולין ובהמות קדשים, בהמות כשרות להקרבה ובהמות פסולות להקרבה, בהמות קדשים של אנשים שונים, וכן בהמות קדשים המיועדות לסוגים שונים של קרבנות. וגם בשלב ההקרבה מצויים מצבים כאלה, שכן, העיסוק של הכהנים בהקרבה של קרבנות רבים בו זמנית — כאשר הקרבנות שונים זה מזה הן בהגדרתם ההלכתית, הן בשייכותם לאנשים שונים, וכאשר כל קרבן עובר שלבים שונים של הכנה להקרבה — עלול להביא לתערובת של קרבנות או חלקי קרבנות שונים זה בזה.

מצבים אלו מעלים שאלות רבות שיש בהן ענין לדיני תערובות בכלל, כגון ביטול איסורים ברוב או בשיעורים אחרים, וכן מצבים שונים של ספקות, כגון ספק ספיקא, ״קבוע״, ועוד. אך הם מעלים גם שאלות מיוחדות הנוגעות לדיני הקדשים ועבודת המקדש. שכן התערובות עליהן מדובר אינן רק תערובת של איסור בהיתר, של דברים הראויים להקרבה בדברים שאסורים להקרבה, אלא גם (ובעיקר) תערובות של קרבנות או חלקי קרבנות שכולם ראויים להקרבה, אך אופן הקרבתם שונה, הן במקום שחיטתם והן בעיקר זריקת דמם, הן בחלקים הקרבים מהם על גבי המזבח, והן בדרך אכילתם (כגון על ידי כהנים ובעזרה, או על ידי ישראל ובירושלים).

אחד העקרונות היסודיים בענין זה של דיני הקדשים הוא שיש בכל דיון שבהם שני צדדים: מן הצד האחד יש חומרות רבות במעשה הקדשים ובתוצאות של מעשים שנעשו שלא כדין (עד לחיובי כרת ומיתה בידי שמים), ומן הצד השני ראוי ביותר לשמור את הקדשים ולא לגרום להם להפסד. ומתוך כך עולות השאלות הרבות בהם דן הפרק.

בכלל מצבי התערובת תיתכן גם תערובת דמים שדינם להינתן בפנים ההיכל (על הפרוכת ועל מזבח הזהב) בדמים שדינם להינתן על המזבח החיצון שבעזרה. ואף כאן יש לדון כיצד יש לנהוג במקרים שכאלה. ואגב דיון זה מבררים את דינם של דמים שנכנסו לפנים שלא כדינם, או שיצאו חוצה להיכל שלא כדינם.

בפרק זה נדונים בעיקר תערובות של זבחים (קרבנות מן הבקר ומן הצאן). ואילו לתערובות של קרבנות העוף נתייחדה מסכת לעצמה, מסכת קינים, ואף דיני תערובות של מנחות נדונים במקומם במסכת מנחות. וכאמור, אגב העיסוק בדיני תערובות של קדשים נוגע פרק זה בשאלות רבות הנוגעות לדיני תערובות בכלל. והוא מהוה אחד המקורות העיקריים בתלמוד לדינים אלו.