הקדמות לתלמוד הבבלי · זבחים · סיכום לפרק ז'

פרק זה מסיים את עניינם של קרבנות העוף, ובעיקר כאשר נעשו שלא כהלכתם ונפסלו. סוכם כי כל אחד מקרבנות העוף, העולה והחטאת, שנעשה כמעשה הקרבן האחר, או שלא במקומו הראוי — הריהו פסול, חוץ מעולת העוף שעשאה כהלכתה ובמקומה, אך עשאה שלא לשמה, שאף שלא עלתה לבעליה, מכל מקום כשירה היא.

ולענין מעילה, הואיל וכל אלו פסולים הם, ולא הותרו לכהנים — מועלים בהם, חוץ מעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת. שהואיל וקודם שעשה בה מעשה עולה, כבר עשה בה מעשה חטאת במקום החטאת ולשם חטאת — נמשכה לשם חטאת. ואף שאינו יוצא בה ידי חובתו, מכל מקום יצאה מידי מעילה.

כן נאמר כי בכל אופנים אלו ששינה במעשה הקרבנות, למרות שפסולים הם, ובפועל לא הוכשרו להקרבה ואכילה, מכל מקום אין להם דין נבלת העוף, ואין מטמאים את האוכלם בבית הבליעה.

אגב הדיון בדין הטומאה של עופות פסולים אלו, נתברר בכלל דינם של עופות שנמלקו ונפסלו להקרבה. והסיכום בענין הוא שאין מליקה מטהרת את העוף מטומאת נבילה אלא בשלושה תנאים: שהיה זה עוף כשר מתחילתו להקרבה, שהיתה המליקה בעזרה, ושמליקה זו נעשתה כדינה (בציפורן ולא בסכין). ואם נתקיימו בו שלושה תנאים אלו, הרי גם אם נפסל העוף — אינו מטמא טומאת נבילה, מאחר והיה פסולו בקודש. ובכלל זה העופות שהוזכרו לעיל (ששינה בהם מחטאת לעולה וכו׳), וכיוצא בהם עופות שנפסלו להקרבה משום פיגול נותר וטמא. כן מצויים בכלל זה עופות שנמלקו על ידי הפסולים לעבודה (ולמסקנה — גם אם מלקם זר), וכן אם נמלקו בלילה או ביד שמאל. מן הצד השני, כל עוף שלא היה פסולו בקודש, גם אם נמלק במליקה ראויה — מטמא בבית הבליעה. ולכן עוף קדשים שנמלק מחוץ לעזרה, שהוא מקומה של המליקה — מטמא. וכן עופות שהיה בהם מום, ונמלקו בפנים — מטמאים, הואיל ומתחילה לא היו ראויים כלל לקרבן. וכיוצא בהם עופות חולין שנמלקו בפנים, הריהם מטמאים, הואיל ואין המליקה מכשירה אלא עופות קדשים בפנים. שונה דינה של שחיטת עוף מן המליקה, שאף שאין עוף קדשים כשר להקרבה אלא אם נמלק, ושחיטה פוסלת בו, מכל מקום סוכם כי שחיטה (כשירה) לעולם מוציאה את העוף מידי טומאת נבילה, בין בחולין ובין בקדשים, בין בחוץ ובין בפנים. וטעמו של דבר — הואיל ושחיטה בחוץ כשירה היא, ואף בקדשים יש בה כדי לחייב את השוחט כרת משום שחיטת חוץ.

נחלקו תנאים בדינו של עוף שנמצא טריפה לאחר שנמלק, ונתברר שמתחילתו לא היה ראוי, האם מליקתו מטהרתו. שהרי מצאנו כן לגבי בהמה, ששחיטתה מטהרת טריפתה מטומאת נבילה. ומסקנת ההלכה בענין זה היא שדווקא שחיטתו מוציאה אותו מטומאת נבילה, כדינה של בהמה, אך לא מליקתו.אגב הדיון בנושא זה, דנה הגמרא בהרחבה בדינן של נבלת הבהמה ונבלת העוף, הטמאים והטהורים, וביחס שבין הנבילה והטריפה, כפי שהוא מתברר מתוך מדרשי ההלכה.