הקדמות לתלמוד הבבלי · זבחים · הקדמה לפרק ז'

וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר. (ויקרא יז, טו)

נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ אֲנִי ה׳. (ויקרא כב, ח)

וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ. (ויקרא ז, כד)

פרק זה הוא המשכו של הפרק הקודם העוסק בקרבנות העוף, העולה והחטאת, כשנעשו שלא דינם, ובו נשלם הדיון בעניינם. בחלקו השני דן הפרק בדינה של טומאת נבלת העוף, וביחוד במה שנוגע לעופות קדשים שנפסלו.

שני סוגי קרבנות העוף הללו שונים זה מזה בצדדים שונים שנדונו בפרק הקודם, הן בדרך עשייתם (האם מבדיל את הראש מהגוף או לא, האם ממצה את הדם או מזה אותו, ועוד), הן במקום עשייתם (עולה למעלה וחטאת למטה), והן בפסול המחשבה (שעולה כשרה אם עשאה שלא לשמה, וחטאת פסולה), ומתוך ריבוי ההבדלים והאפשרויות של עשיית קרבן העוף, באופן ראוי ושאינו ראוי, יש צורך ברשימה מסודרת של האופנים השונים לדיניהם, ובכך פותח הפרק שלפנינו.

אגב העיסוק בפירוט המקרים השונים של עשיית קרבנות העוף, כדינם ושלא כדינם, דנים בהשלכות הנוגעות לכך בשני עניינים שאינם מעיקר עניינה של מסכתנו, בדין מעילה ובדין טומאת נבילה. בדין המעילה, כי הכלל בענין זה הוא שכל קרבן משעה שהכהנים מותרים בו בהנאה — שוב אין בו מעילה, ולפיכך רק בחטאת העוף שהכהנים אוכלים אותה ייתכן מצב כזה, ולא בעולה שקריבה כליל. ויש איפוא מקום לדון מה יהא דינה של חטאת שעשאה כעולה, ולהיפך. ובעיקרו עומדת השאלה האם עולה שעשאה כחטאת יוצאת על ידי כך מדין מעילה.

הצד השני, של טומאת נבלת העוף, קשור לאופן השחיטה של קרבנות העוף. לפי שכל בעל חיים כשר שהומת שלא על ידי שחיטה כשירה מן הצואר, אלא באופן אחר, כגון חניקה או מליקה — נבילה הוא, וחלה עליו טומאת נבילה, שהיא אחד מאבות הטומאה. אבל קרבנות העוף שונים מכלל זה, שהרי ציוותה בהם התורה במפורש על מליקה, והיא המכשירה את העוף להקרבה ולמליקה (ובוודאי שאין לדבר על טומאה לכתחילה במקום הקודש, שרוב ענייני הטהרה וההרחקה מטומאה קשורים בו).

יש מקום איפוא לברר מה דינם של עופות קדשים שנפסלו מחמת ששינה בעשייתם, כגון חטאת שעשאה כעולה וכדומה, האם מליקתם מוציאה גם אותם מידי טומאת נבילה או לא. ומתוך שדנים במקרים אלו דנים גם במקרים שונים של עופות קדשים שנפסלו להקרבה, מתי הועילה להם מליקתם ומתי לא; האם שחיטת עוף קדשים שדינו במליקה מועילה לטהרו? ומה דינם של חולין שנמלקו או שנשחטו בעזרה? תוך כדי העיסוק בשאלות אלו, דן פרק זה בהרחבה באופנים השונים בהם שחיטה ומליקה מוציאים את העוף והבהמה מטומאת נבילה, ובהשלכות שיש לכך גם על דינים אחרים, והוא עיקר עניינו של פרק זה.