הקדמות לתלמוד הבבלי · גיטין · הקדמה לפרק ז׳

פרק זה עוסק בשני נושאים, הנושא האחד הוא המשך הדברים שנדונו בפרק הקודם בדינו של מי שמצווה לתת גט לאשתו, והנושא האחר הוא בגט שניתן על תנאי.

פעמים שהאיש המצווה לתת גט לאשתו נמצא במצב גופני ורוחני קשה, ואינו מספיק להשלים דבריו, או שדעתו משתבשת ואין לסמוך על מה שאומר. ואכן, בפרק זה דנים כיצד נוהגים כאשר דעתו של המצווה משובשת, ובאיזו מדה יש לסמוך על הוראותיו לענין גט. כיוצא בזה, במי שאינו יכול לבטא דברים בפיו — האם וכיצד אפשר לסמוך על אופנים אחרים שהוא מרמז בהם על רצונו.

לעתים קרובות נותן אדם גט על תנאי, ותנאים אלה הם בעיקר משני סוגים. יש מקרים שבהם אדם חושש שמא ימות וישאיר את אשתו זקוקה ליבם, או שמא יסע למקום רחוק ולא יוכל לחזור ותשאר אשתו עגונה. במקרים אלה מתנה נותן הגט שלא יחול הגט אלא אם כן יעבור זמן מסויים, או שיתקיים תנאי מסויים (כגון שהתנה שהגט יחול אם ימות, או לא יחזור לביתו בתוך זמן מסויים). ויש מקרים בהם נותן הגט רוצה לקבל מאשתו טובת הנאה מסויימת עבור מתן הגט, כגון תשלום כספי או שירות. ולעתים רצונו רק להעניש אותה ולגרום לה סבל על ידי העמדת תנאי מכביד.

בירור הדברים בנושאים אלה (הנמשך גם בפרקים הבאים) קשור הן בדיני התנאים בכלל, והן בצדדים המיוחדים שיש בתנאי הגט. בעיה אחת היא דרך ניסוחו של התנאי — האם די בתנאי פשוט (אם... יחול הגט) או שיש צורך בתנאי כפול (אם... יחול הגט, ואם לא... לא יחול הגט). שאלה אחרת היא האם יש לקיים את התנאי כלשונו, או שבמקרים מסויימים הולכים רק אחר כוונת הדברים. בעיות אחרות קשורות במהותו של הגט. כיון שאין גט לאחר מיתת הבעל, יש חשיבות רבה בניסוחו של תנאי הקשור במוות, מתי אומרים שהגט חל לפני המיתה, ומתי אינו חל אלא לאחר מכן — ולכן אין לו תוקף.

בעיות אחרות הקשורות בגט שניתן על תנאי מתייחסות למעמדה של האשה למן מתן הגט עד לשעה שהוא חל, הן ביחסה כלפי בעלה, והן במעמדה כאשת איש לנושאים אחרים. שאלות אלה לפרטיהן והסתעפויותיהן הן עיקר ענינו של פרק זה.