הקדמות לתלמוד הבבלי · סוטה · הקדמה לפרק א׳

וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה. וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה. (במדבר ה, יא—יד)

וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה׳ וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים. (שם יח)

לשון התורה בענין ״וקנא את אשתו״ מלמדת כי הקנאה הזו אינה רק תיאור הרגשה שבלב (שעל כך נאמר ״ועבר עליו רוח קנאה״) אלא מעשה פורמלי מסויים, שהבעל מודיע לאשתו שהוא מקנא לה. אולם פרטי הדברים אינם מפורשים בתורה, ואין אנו יודעים האם מצוּוה הבעל לקנא לאשתו אם חושד בה או רק אם רצה בכך, האם די בכך שהוא מזהיר אותה בשיחה ביניהם, או שיש צורך שיעידו עדים על כך. אותה אי בהירות קיימת גם לגבי שאר המרכיבים האמורים בפרשה; כיצד קובעים כי האשה ״נסתרה״, האם מספיק שהבעל טוען כך, או שיש צורך בעדות חיצונית. וכיוצא בזה בענין ״והיא נטמאה״ — כיצד מתברר דבר זה (שלא על ידי השקאה במים המרים), האם די בכך שהבעל רואה זאת, או שיש צורך בעד אחד או בשני עדים?

נושאים אחרים בענין זה הצריכים בירור ופירוט הם הדברים האמורים בתורה בקיצור רב: ״והביא האיש את אשתו אל הכהן״ — האם מביא האיש את אשתו אל הכהן מיד כשחושד בה או שיש שלבי ביניים עד שמביאהּ לכך? וכמו כן אף מעשי הכהן באשה צריכים ביאור, והיכן הוא המקום ״לפני ה׳״ שמעמידים בו את האשה, וכיצד נעשה דין ״ופרע את ראש האשה״. בעיות אלה הן המתבררות בפרק זה.

כל הטכס והדינים האמורים בסוטה, שאינם מעשה בית דין בלבד, אלא התערבות של מעלה ביחס להתנהגותה של האשה וביחסיה עם בעלה מעוררים שאלות, שאמנם אינן בעיות הלכתיות אבל הן שאלות מוסריות ומהותיות: מה הא הקו העיקרי, הטעם הפנימי לכל הטכס הזה ולביזויה של האשה ברבים, מה הוא הטעם בעונשי השמים המפורשים בה? אף שאלות אלה, שהן במהותן שאלות של ״אגדה״ נידונות מצדדים שונים בפרק זה.