הקדמות לתלמוד הבבלי · סוטה · הקדמה למסכת סוטה

מסכת סוטה עוסקת בעיקר בדיני הסוטה — אשה שבעלה חושד בה שמא זנתה, והוא מביאה למקדש להיבדק על ידי שתיית המים המרים. אולם במסכת זו ניתן מקום גם לכמה הלכות בנושאים שונים לחלוטין, כגון דיני היוצאים למלחמה, הלכות עגלה ערופה ועוד.

למרות שבדיקת האשה על ידי המים עשויה להיות גורם למיתתה, אם אכן חטאה בחטא שנחשדה בו, מכל מקום מטרתה אינה להביא לידי פורענות אלא ״לעשות שלום בין איש לאשתו״¹שבת קטז, א ועוד.. האיש שמאס באשתו משום שנהגה מנהג פריצות מותר לו, אף לפי הדעה המחמירה ביותר, לגרש את אשתו²דעת בית שמאי, גטין צ,א.. אולם כאן מדובר באדם הקשור לאשתו, ואינו רוצה לגרשה, אלא שהוא סובל מחמת קנאתו לה — שהוא חושד בה שהיא נואפת תחתיו, ומשום כך רצונו להגיע לידי ודאות גמורה בטהרתה של אשתו. כדי להביאו לידי כך, נתנה לו התורה דרך מיוחדת זו להגיע לידי בירור וודאות כדי לעשות שלום ביניהם.

למרות שמטרת השקאת המים המרים היא כדי להביא שלום בין בני הזוג, יש לזכור כי אין מדובר כאן בחשד סתם העולה על דעתו של הבעל, שכן כפי שמבואר במסת זו צריך הבעל להתרות באשתו בפני עדים שלא תתייחד עם אדם מסויים שהוא חושד בו, ואם למרות זאת התייחדה האשה במקום סתר עם אדם זה, והעידו עדים על הייחוד — רק אז יכול הבעל להביא את אשתו בפני בית הדין ולתבוע שישקוה את המים המרים. התנהגותה של האשה הבאה לידי כך היא איפוא בוודאי בלתי צנועה, והחשד שחושדים בה הוא חמור מאד. שהרי היא חשודה בבגידה כפולה, הן בבעלה והן בקב״ה שציווה על קדושת הנישואין³מדרש תנחומא נשא ה..

אם אמנם נאפה האשה, הרי לא זו בלבד שעברה על איסור חמור ביותר בתורה⁴שהוא עיקרו של איסור ״לא תנאף״ שבעשרת הדברות, ויש עליו עונש מיתה או כרת.; אלא שלמרות כל הגינונים וההידור החיצוני שהתהדרה בו לצורך אותו מעשה, עשתה היא מעשה שהוא במהותו ״מעשה בהמה״⁵סוטה יד,א. וראה שם ח,ב וט,א. . ומשום כך, כאשר מובאת האשה לבית המקדש לשתיית המים המרים נוהגים בה כמה דברים של ביזוי — הכהן קורע את בגדיה העליונים וקושר את הבגדים בחבל גס, וכן מסיר את כיסוי ראשה ופורע את שערה. אף קרבן המנחה שהיא מביאה (״מנחת קנאות״) נעשה מקמח שעורים (שהוא מאכל בהמה) ואין בו כל תוספת שמן או לבונה, ואת המים המרים היא שותה מתוך כלי חרס פשוט ביותר.

בדיני הסוטה יש צד מיוחד שאינו מצוי בשאר מצוות התורה, משום שזו היא המצוה היחידה בתורה שעצם מהותה קשורה בנס. בדיקת האשה על ידי שתיית המים המרים אינה דבר שבטבע, אלא היא מאורע ניסי — שאם חטאה האשה המים הללו גורים לה מיתה⁶וראה גם תנחומא שם ו., ואם לא חטאה — הם מביאים לה ברכה. ולא זו בלבד שהאשה נענשת בכך, אלא אף הבועל שייתכן ונמצא בריחוק מקום ואינו שותה מן המים — אף הוא נענש באותה דרך. צד אחר של יחוד במצוה זו הוא שמעשה המצוה כולל מחיקה מכוונת של פסוקים בתורה ושל שם ה׳ המצוי בהם — דבר שאסור לעשותו בכל מקרה אחר⁷איסור לאו שיש בו מלקות של ״לא תעשון כן לה׳״.. משום הצדדים המיוחדים הללו; החומרה שבמחיקת המגילה וציפיה לנס הנראה לכל השתדלו חכמים לגרום, הן בדברי נועם והן על ידי שמייגעים אותה, שהאשה תודה מעצמה בחטאה, ולא תצטרך לבדיקה זו. ואף אמרו כי בזמן שהבעל עצמו (ואף בני ביתו המצויים תחת השגחתו) אינו נקי מעוון בעניינים אלה — אין המים בודקים את אשתו. ומצד שני, פעמים שיש זכות לאשה ואינה נענשת מיד אלא עונשה נדחה לזמן מסויים. וכיון שלא כל דור ראוי שייעשה בו נס כזה אף נמנו וגמרו בדור הסמוך לחורבן בית שני לבטל דין השקאה זו לחלוטין.

למרות שדיני הסוטה הם חטיבה הלכתית לעצמה, יש להם יחס אל המסגרות הכוללות של דיני האישות. אשה שקינא לה בעלה ונסתרה עם החשוד — הרי היא מוציאה את עצמה במובנים שונים מן ההתחייבויות הבאות מכוח הנישואין. מאחר שהיא במעמד של חשודה מספיקה אף עדות קלושה כדי לקבוע שאכן נטמאה, ויוצא מבעלה בגט. מאותה שעה היא נאסרת על בעלה, ואין לה תקנה אלא כאשר היא נבדקת ונמצאת טהורה. ואף זכויותיה הממוניות נפגעות, ובדרך כלל אם אינה יכולה להוכיח את טהרתה היא מאבדת את זכותה לכתובה.

כדרך המשנה יש במסכת סוטה כמה וכמה ענינים שאינם שייכים לגופה של המסכת, אלא שנזכרו ונדונו בה משום היותם שייכים למחרוזות של הלכות שונות המשותפות לדיני סוטה רק בפרט מסויים בלבד. אולם, מקצת הדברים שהובאו בדרך אגב זוכים לעיון נרחב במסכת זו. אותם נושאים צדדיים שזכו כאן להרחבה מרובה נדונים בה משום שאין מסכת מתאימה אחרת העוסקת בהם. אלם יש גם צד משותף אחר בדברים — אותן מצוות שיש בהן בירור ודיון נרחב במסכת סוטה דומות לדיני השקאת הסוטה בהיותן מצוות טכסיות הנעשות במעמד גדול, וקשורות אל המקדש או אל הכהנים. ומשום כך נדונים בהרחבה דיני ברכת הכהנים, ודיני ההכרזה לפני היציאה למלחמה שנעשים על ידי הכהן משוח המלחמה, הברכות והקללות שנאמרו על ידי הכהנים והלויים בבוא עם ישראל לארץ בימי יהושע, דין הקהל שבו יש טכס קריאה פומבי של התורה בבית המקדש, ודיני העגלה הערופה המובאת במעמד גדול לכפר על רצח שלא נודע עושהו, כאשר הכהנים הם המסיימים את מהלכו של טכס זה.

במסכת סוטה יש הרבה מאד דברי אגדה, וריבויים נובע מעצם טבעם של הנושאים הנדונים בה. מצוות השקאת הסוטה שהיא התערבות שמעל לגדרי הטבע בחייהם של בני זוג מביאה לדיונים עיוניים רבים, הן לגבי הסיבות הגורמות לאנשים לחטוא, והן לגבי דרכי העונש הבאים עליהם משמים. הן ביחס לסוטה, והן ביחס לאישים שונים בתולדות ישראל. ובהרחבה — שאלת הגמול בכללה, הדברים שבהם נענשים אנשים על חטאיהם והאופן שבו הם מקבלים שכר על מעשיהם הטובים. זכותה של הסוטה המעכבת את הפורענות מלחול עליה מביאה לדיון רחב ביחס לזכות במצוות בכללה.

וסיומה של המסכת, המדבר על ביטול מצוות אחדות (השקאת סוטה, הבאת עגלה ערופה) בגלל ירידה מוסרית כללית של האומה הוא בסיס לבירור רחב של השינויים לרעה שבאו על עם ישראל מזמן הפאר, שבו היתה לעם התגלות וברכה, עד לדורות ההולכים ופוחתים, המאבדים את סגולות היקר של העבר.

במסכת סוטה תשעה פרקים, שרובם עוסקים בנושאים מוגדרים, אף כי כדרך הגמרא הדברים עוברים מענין לענין באותו פרק עצמו.

פרק ראשון ״המקנא״ עוסק בדרכי הקינוי, בהבאת האשה למקדש והעמדתה שם, ודברי מוסר על עונשים מידה כנגד מידה.

פרק שני ״היה מביא״ —בהבאת מנחת הסוטה, כתיבת המגילה והכנת המים המרי והשבעת האשה.

פרק שלישי ״היה נוטל״ — בהקרבת המנחה, ובמקרים בהם אינה מוקרבת, בעונש הבא על הסוטה ובענין הזכות המשהה את עונשה.

פרק רביעי ״ארוסה״ — רשימה שללית של נשים השותות מים מרים ואלו שאינן שותות.

פרק חמישי ״כשם שהמים״ — דרשות על פסוקים שונים שנאמרו ביום שהושיבו את ר׳ אלעזר בן עזריה כנשיא הסנהדרין.

פרק ששי ״מי שקינא״ — בעדויות שהאשה שנחשדה אם אכן נטמאה.

פרק שביעי ״אלו נאמרין״ — רשימת דברים הנאמרים בכל לשון ואלו הנאמרים בלשון הקדש בלבד, פרשת ברכות וקללות שבהר גריזים, ברכת כהנים, ברכת כהן גדול וקריאת פרשת ״הקהל״.

פרק שמיני ״משוח מלחמה״ — בדיני היציאה למלחמה.

פרק תשיעי ״עגלה ערופה״ — בדיני עגלה ערופה, ודברים שבטלו עם ירידת הדורות.