הקדמות לתלמוד הבבלי · עירובין · הקדמה לפרק ח׳

אף כי פרק זה מסיים את הדיון בפרטים אחדים של דיני השיתוף בעירוב השייכים לפרק הקודם, הרי נושאיו העיקריים של הפרק הם שני ענינים אחרים.

האחד, הוא השלמת ההגדרות לגבי מהותה של ״דירה״. אמנם, נתברר כבר מהו הקרוי מקום דירה, בין מבחינת מקומו ובין מבחינת גבולותיו ודרך הדיור בו, אבל עדיין נותרו דברים שמן הצורך לבררם. כי גם לאחר שנקבע וסוכם כבר מהו מקום דירה, הרי נוסף לשטח הדירה עצמה יש לדיירים זכות, או לפחות אפשרות, של שימוש בשטחים הסמוכים לדירה. וגם אם אין להם זכות בעלות ממש, מכל מקום לענין שבת ראוי לשאול עד היכן מגעת זכותם של דיירים בדירה אחת להשתמש בשטח הסמוך להם ואימתי ניטלת מהם רשות זו, אם משום שאין להם זכות כלל, אם משום שלאחרים יש זכות קדימה על אותו מקום.

ובהמשך השלמת הבירור מה קרוי מקום דיור, יש מקום לשאול: האם כל מקום שאנשים דרים בו נכלל בכלל זה, או שמא יש מקומות שמעצם טבעם אינם קרויים דירה, לפחות לדיני עירובין, כגון מקומות שאינם ראוים למשכן אדם, או דירות השייכות לאחרים, או דירות ריקות שאין בעל הבית מצוי בתוכו — האם כל אלה בכלל דירה הם לענין דיני עירובין.

הענין האחר שעיקר בירורו בפרק זה, הוא שאלת השימוש במים בשבת עם ההגבלות הנוצרות על ידי דיני התחומים והטלטול. שכן כרגיל כל מקום מאגר מים רחב דינו ככרמלית, והואיל שמצוי שהמים שוטפים ממקום ואין להם מקום קבוע, לכן יש צורך בהגדרות מיוחדות לגבי נהרות ונחלים ותעלות מים. ומכיון שאנשים נזקקים למים לשתיה ולרחצה, וכן צריכים הם לשפוך את השופכים החוצה, הרי הצורך בשימושים השונים, וההגדרות השונות הנוגעות לדיני שבת בכלל ולדיני עירובין בפרט מהווים בסיס לשפע בעיות, הן בשאיבת המים מן המקומות בהם הם מצויים והן לגבי הוצאת השופכין, בלי לעבור על דברי תורה ודברי חכמים.