הקדמות לתלמוד הבבלי · מגילה · הקדמה לפרק ב׳

וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם. וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֶת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית. וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹש דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת. לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת וְזַעֲקָתָם. (אסתר ט, כח-לא)

בפרק זה נמשך הדיון בקריאת המגילה, אלא שכאן אין הנושא מועדי הקריאה אלא דרך קריאתה: כיצד קוראים אותה, ממה, ומהיכן, מי הם הרשאים לקרותה, ומה הוא הזמן ביום (ובלילה) הראוי לקריאתה.

מגילת אסתר כספר נזכרת במגילה עצמה, אלא שחיוב קריאתה נובע רק מן ההבנה כי ״והימים האלה נזכרים״ הוא זכרון בספר, ומתוך הספר דווקא. ומשום כך אף היה מקום לדון אם יש לקרוא את כל המגילה כולה או חלקה בלבד. מגילת אסתר קרויה גם ״אגרת הפורים״ וגם ״ספר״, ומשום כך אין זה ברור באיזו מדה יש לנהוג בה כבספר תורה, ובאיזו מדה יש לראותה כאגרת שאיננה מחייבת כתורה. ולכן יש בעיות שונות הן לגבי כתיבתה — האם יש לדקדק בה ככל דיני ספר התורה או דיה בכתיבה כל שהיא. והן לגבי קריאתה — כיצד היא נקראת, והאם כל אדם יכול להקריאה בפני הציבור.

מצוות קריאת המגילה היא ביום הפורים, אבל אין לכך שעה קבועה בתוך היום. ואגב הזכרת דבר זה מוסיפים לדון בכלל המצוות שאמנם נקבע להן מועד לעשייתן, ביום או בלילה, אך לא נקבעה שעה מסויימת לקיומן.