הקדמות לתלמוד הבבלי · מנחות · הקדמה לפרק ח'

וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה׳. אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן. עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו. וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן תְּרוּמָה לַה׳ לַכֹּהֵן הַזֹּרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה. וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. (ויקרא ז,יא-טו)

קרבן התודה הריהו מכלל קרבנות השלמים (שהתבארו דיניו במסכת זבחים עם דיני שאר הקרבנות). אכן נתייחד קרבן התודה שהוא בא עם ארבע מנחות לחם, מהן של מצה ומהן של חמץ, ובפרקנו זה נתברר עניינם של אלה, בדרך עשייתם, ובשיעוריהם.

עוד נאמר כי מלחמי התודה יש להפריש תרומה (״והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה״). ובענין מהותה של תרומה זו יש לברר האם היא כתרומה לכל דבר, כשאר תרומת דגן (שזר האוכלה חייב מיתה וחומש, והריהי מדמעת את תערובתה), או שאינה נחשבת כתרומה אלא לענין שיעור הפרשתה ודין נתינתה לכהן. מאחר ולא נתפרטו בתורה דיניה של תרומה זו, מידתה, והיאך היא מופרשת ודין אכילתה, אף אלה דורשים בירור והכרעה.

קדושת לחמי התודה כרוכה בקרבן שעמו הם באים, ומכאן נגזרות שאלות מרובות: האם נדרשים הלחמים להיות בעזרה בשעת שחיטת הקרבן. ומה דינם אם עדיין לא קרם הלחם בתנור בעת השחיטה, והאם נתקדשו הלחמים אף בשחיטה שלא לשמה או בשחיטה במחשבת חוץ לזמן וחוץ למקום. ומה דינם של שמונים חלות שנשחט עליהם קרבן תודה אחד, והאם התקדשו החלות אף כשנמצא לבסוף שהקרבן בעל מום, ופסול.

דינים נוספים הטעונים בירור הם אלו הנוגעים להבאת לחמי תודה במצבים שונים, וכגון שאבדה בהמת תודתו והפריש אחרת תחתיה, ולאחר מכן נמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות לפניו, שיכול להקריב איזה מהן שירצה. ויש לדון האם מביאים עם האחרת שהפריש אף לחמי תודה בתורת נדבה, ומכאן מסתעפות שאלות קרובות: האם מביאים לחמי תודה לולד קרבן התודה או לתמורת קרבן התודה (שאמר על בהמת חולין שתהא תמורתה של קרבן התודה, וחלה בכך קדושת הקרבן עליה), או במפריש שתי תודות לאחריות (שאם תאבד תודתו, יביא את האחרת).

אלה הם עיקרי הדברים הנידונים בפרק, ואולם אגב בירורי הדברים שבפרק עולים עניינים שונים המסתעפים מהדיון המרכזי שבפרק. ובכללם: המידות והשיעורים למיניהם בתקופות השונות, והתאמתם אלה לאלה מספר החלות שהיו במנחת המילואים ובמנחת הנזיר, מידתם, ואלו סוגי מאפה היו; מספר העשרונים המובאים למנחה על ידי כהן הדיוט וכהן גדול המתחילים את עבודתם; האם כלי שרת מקדשים אף שלא מדעת, ועוד דיונים רבים, כמו גם בירורן של שאלות עקרוניות בדרכי הלימוד (האם דנים אפשר משאי אפשר), ועוד.