בדין הקמיצה במנחה נקבע כי כל חמש מנחות הנדבה, וכן מנחת נשים, מנחת העומר, מנחת חוטא ומנחת קנאות, נקמצות, ושייריהן נאכלים לכהנים.
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · מנחות · סיכום לפרק ז'
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לדעת רוב החכמים קיימת זיקה בין מצוות הקמיצה ונתינת השיירים לאכילת כהנים: שמנחה הנקמצת — שייריה ניתנים לכהנים לאכילה, וכל שאין שייריה ניתנים לכהנים — אינה נקמצת.
נקבע כי אין הכהן רשאי לחלוק קרבן כנגד קרבן. ונתבררה השאלה האם כלל זה אמור אף בשני חלקים באותו קרבן עצמו. עוד נתבררה השאלה האם הסכמתם של שני הצדדים מתירה החלפה בין כהנים, כמין נתינת מתנה.
אשר לדרך נתינת השמן במנחות הנעשות בכלי, כמנחת המחבת ומנחת המרחשת, נקבע כי הן טעונות נתינת שמן שלש פעמים: תחילה נותנים מעט שמן בכלי (״סלת בשמן תעשה״); לאחר נתינת הסולת על השמן נותנים שוב שמן ובוללים אותם יחד; ולאחר בלילתם יחד ולישת העיסה ואפייתה ופתיתתה (במנחות הנאפות כמנחת המחבת ומנחת המרחשת) — נותנים שוב, לקיים מצות יציקה. מנחת מאפה תנור אינה טעונה נתינת שמן שלש פעמים.
הבלילה בשמן אינה אלא בחלות, אבל הרקיקים טעונים משיחה ולא בלילה. ובאשר לדרכה של משיחה זו נחלקו תנאים. יש אומרים שהריהי משיחת הרקיק בשמן על פני כולו, ויש אומרים שהרי זו משיחה כעין האות היוונית כ״י. אותם חכמים נחלקו גם באשר לנעשה בעודף השמן. שיש האומרים כי הוא ניתן בחלות (אם יש במנחה זו חלות), ויש שאומרים שחוזרים ומושחים אותו על פני כולו (ברקיקים). ויש הסבורים שניתן לכהנים לאכילה.
באשר לפתיתה, הנוהגת בכל המנחות הנאפות בכלי (מלבד בשתי הלחם ובלחם הפנים). כך סדר עשייתה: במנחת ישראל מקפלה לשנים, ואת השנים — לארבעה (״פתות אותה פתים״), ומפריד (״מבדיל״) את החלקים לצורך הקמיצה (ויש הסבורים כי חותך אחד מארבעת החלקים לחתיכות דקות, כדי שיוכל לקמוץ). ואילו במנחת כהנים קופלים, ואין מבדילים, מפני שאין בהם קמיצה. מנחת כהן משיח מקפלה לשנים, ולא לארבעה.
ועוד מכלל דרכי הכנת המנחה הוא השפשוף ביד של גרעיני התבואה (שיפה) והחבטה בהן בפס היד או באגרוף (בעיטה) כדי להסיר את קליפותיהם קודם הטחינה. וכל המנחות טעונות שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה. ויש הסבורים כי אף בבצק עושים שיפה ובעיטה.
נאמר בתורה כי מספר החלות הבאות בלחם הפנים הינו שתים עשרה, ונדרש מן הכתוב שאם שינה במספרן — הריהן פסולות. וכך הוא מספרן של החלות בחביתי כהן גדול, הנלמדות בגזירה שווה מלחם הפנים. ואילו חלות התודה הריהן באות עשר חלות מכל סוג ובכללן ארבעים חלות. מיעט במספרן, יש הסבורים כי הן כשרות, ויש הסבורים שכל שריבה או מיעט במספר החלות הריהן פסולות. ובאשר לשאר המנחות נחלקו חכמים, שיש הסבורים שהן באות עשר עשר ויש הסבורים שהן באות שתים עשרה חלות.
ועוד נתברר בפרק זה מהי הכמות ההתחלתית של הקמח שממנה היו מנפים למנחות, ומהן המידות שראויות להתקבל לאחר הניפוי, בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים. וכן התברר דרך ניפוי החלות לעומר ולשתי הלחם ולחם הפנים. ועוד נקבע כי יש לקחת לכל המנחות סולת מוכנה, לפי שאין הכל בקיאים בניפוי. מלבד בלחם הפנים, לפי שהתורה חסה על ממונם של ישראל, מפני שהלחם מרובה והריהם באים בכל שבת ושבת.
אגב בירור השאלות המרכזיות שבפרק, נתבררו אף שאלות נלוות. וכגון: קבלת קרבנות ונסכים מן הגוים, ברכת ״המוציא לחם״, ברכות על העבודה בירושלים ועוד.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279