הקדמות לתלמוד הבבלי · כריתות · סיכום לפרק ה'

בתחילתו עסק פרק זה בהגדרת הדם שעל אכילתו חייבה התורה כרת. אף שבתורה נזכר דמם של בהמה ועוף, סוכם כי לא רק בבהמה ועוף מדובר, אלא בשאר בעלי חיים הדומים להם, להוציא דם האדם, דם שרצים, וכן דם דגים וחגבים, שאינו אסור מן התורה. ומכל מקום יש בדם האדם איסור מדברי חכמים, ואם לא פירש ממקומו, כגון דם שבין השיניים – אף איסור אין בו. וכן דם דגים וחגבים, אף שהוא מותר, אסרו חכמים לאכלו כשהוא כנוס, משום מראית העין.

עוד סוכם כי אין חייבים כרת אלא על הדם שהנפש יוצאה בו, ובכלל זה דם היוצא בשחיטה או בדרך אחרת של המתת הבהמה, וכן דם הקזה שהנפש יוצאה בו, והוא הדם המקלח. אבל אין חייבים כרת על אכילת הדם השותת בתחילת ההקזה, ולא על דם התמצית היוצא לאחר יציאת הנפש. וכן אין חייבים כרת על דם האיברים, ובכלל זה דם הלב (אף שהבחינו בו חכמים בין דמו שלו לבין הדם הבא לו מן החוץ), ומכל מקום איסור לא תעשה יש בהם (אם פירשו ממקומם).

בהמשך נדון עניינו של אשם תלוי, האם הוא בא על ספק מעילה, כשם שהוא בא על ספק עבירות שעונשן כרת, ולהלכה הוכרע כי אף שאשם מעילות הוקש בכתוב לאשם תלוי – יש ללכת אחר גזירה שווה, ואין אשם תלוי בא אלא על ספק עבירה שזדונה כרת ושגגתה חטאת, ואילו מעילה שזדונה באזהרה בלבד. בתוך כך נדונו מספר כללים במדרש ההלכה (וי״ו מוסיף על ענין ראשון, אין גזירה שווה למחצה, אין היקש למחצה), והיחס ביניהם.

חלקו האחרון של הפרק עסק במקרים שונים בהם בהם שני אנשים שותפים למצב של ספק איסור, וכגון שתי חתיכות שאחת מהן בוודאי אסורה, וכל אחד מהם אכל אחת מהן. ונחלקו חכמים האם יביא כל אחד מהם אשם תלוי, או שמא יוצאים שניהם בחטאת אחת הבאה על תנאי, שהרי האיסור בוודאי נאכל על ידי אחד מהם. ובענין זה סוכם להלכה כי כל חטאת שהיא באה על חטא – אין שנים מביאים אותה. ואולם במקרים אחרים של ספק קרבן, כגון שתי נשים שספק מי מהן חייבת חטאת על לידתה – אין כל אחת מהן צריכה להביא חטאת עוף הבא העל הספק, אלא מביאות קרבן אחד ודאי על תנאי.