הקדמות לתלמוד הבבלי · כריתות · הקדמה לפרק ו'

וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה׳ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ.וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לו. אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַה׳. (ויקרא ה, יז-יט)

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ. (ויקרא טז, ל)

וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְּׁתֵי ידו יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה. (ויקרא טז, כא)

אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא. (שם ד, כח)

פרק זה, החותם את מסכת כריתות, דן בתחילתו בענייני אשם תלוי, ובהמשכו עוסק בעניינים שונים הקשורים לקרבנות החטאת והאשם.

לשון התורה בענין אשם תלוי ״ועשתה אחת מכל מצוות ה׳ אשר לא תעשינה ולא ידע״, לשון כללית היא, ומעמידה מספר שאלות: האחת – מה נכלל באותן ״מצוות ה׳ אשר לא תעשינה״? שכן מצד אחד לשון זו מורה על כל אחת ממצוות הלא תעשה שבתורה, אך מצד אחר, הלשון הזהה שבקרבן זה ובקרבן החטאת יכול להצביע על תחום מצומצם יותר של מצוות. השאלה השניה נוגעת ל״לא ידע״ – על איזה ספק מביא אדם אשם תלוי; האם דווקא בספק ממשי, וכגון שהיו לפניו איסור והיתר ואכל אחד מהם, או גם על ספק כל שהוא שהתעורר בליבו? מעבר לכך, האם יכול אדם להביא קרבן כזה כנדבה?

נושא אחר (הפותח את הפרק) שיש בו היבטים עקרוניים הוא: מה דינו של המביא אשם תלוי על הספק, וקודם שהוקרב נודע לו שלא חטא (או שחטא), ושוב אין מקום להקריב קרבן זה? האם בהמה זו יוצאת לחולין, שהרי נתברר שמתחילה לא הוצרך לקרבן זה, או שמא קרבן זה שוב אינו יוצא מידי ההקדש? מה דינו של קרבן כזה שכבר החלה הקרבתו? האם יש להמשיך בעבודתו, והאם יש משמעות באיזה שלב של עבודה נתגלה הדבר?

שאלות אלו מעצם טבען עשויות לעלות גם ביחס לכל קרבן אחר הבא על חטא, בין על הספק ובין על הוודאי, ונתברר כי אין בו צורך, או שיש צורך בקרבן אחר, ופרק זה דן בהם. ובכלל זה, האם מי שהקדיש קרבן לשם כפרת חטא מסויים יכול להביאו על חטא אחר? האם יכול אדם להתכפר בקרבן שהופרש לכפרתו של אדם אחר? בהקשר זה נדון דינו של קרבן ״עולה ויורד״, המשתנה בהתאם למעמדו הכלכלי של החוטא, מה יהא דינו של מי שהפריש כסף כעשיר, ועד שהגיע זמן הקרבתו נעשה עני? האם ניתן להשתמש באותן מעות לשם קרבן אחר? האם קיים זמן בו הדברים נקבעים ושוב לא ניתן לשנותם?

מציאותו של אשם התלוי, כקרבן הבא על חטאים שאינם ידועים, מעלה את היחס בין כפרה זו לבין הכפרה של יום הכיפורים המכפר באופן כללי על חטאותיהם של ישראל, האם ייתכן כי אם שחייב באשם תלוי ייפטר ממנו אם עבר עליו יום הכיפורים? דבר זה מעלה בכלל את משמעות הכפרה של יום הכיפורים לעומת הקרבנות הבאים על חטא, האם יום הכיפורים באה במקום קרבנות פרטיים שאדם חייב בהם, או לא? ואם לא – על אלו עבירות מכפר יום הכיפורים? אלו הם ענייניו העיקרים של הפרק, אף שנתלוו אליו נסתעפו ממנו עניינים אחרים, חלקם במשנה וחלקם בדיוני הגמרא.