הקדמות לתלמוד הבבלי · כריתות · הקדמה לפרק ה'

וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה. כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל כָּל דָּם וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ. (ויקרא ז, כו-כז)

אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ. כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר. (ויקרא יז, י-יא)

נֶפֶשׁ כִּי־תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקׇּדְשֵׁי יְהֹוָה וְהֵבִיא אֶת־אֲשָׁמוֹ לַיהֹוָה אַיִל תָּמִים מִן־הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף־שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל־הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם׃ וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן־הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם וְאֶת־חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ׃ וְאִם־נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכׇּל־מִצְוֺת יְהֹוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא־יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ׃ (ויקרא ה, טו-יז)

פרק זה עוסק בתחילתו בהגדרת איסור הדם שהוזכר ברשימת הכריתות שבתחילת מסכת זו, שעל שגגתן מביא חטאת ועל ספיקן אשם תלוי. ומספר שאלות בענין זה, העוסקות בשני תחומים עיקריים: האחד - הגדרת בעלי החיים שדמם נאסר: האם רק עוף ובהמה שהוזכרו בכתוב הם בכלל זה, או גם בעלי חיים אחרים, ואם כן - באלו בעלי חיים? התחום השני נוגע לצד מיוחד באיסור הדם, שהתורה נתנה לו נימוק – ״כי נפש הבשר בדם היא, ואף כאן עולה שאלה דומה: האם ניתן להבחין בין דם שהוא ״דם הנפש״ שבו עוסק הכתוב, לבין דם שאינו דם הנפש, ואין האוכלו חייב כרת, או שמא דין כללי הוא בכל דם? וענין משותף לשני התחומים הוא הדיון האם ייתכן איסור אכילת דם שאינו כרוך דווקא באיסור כרת (וממילא גם אין חייבים על שגגתו חטאת).

בהמשכו שב פרק זה לעסוק באשם תלוי, על אלו עבירות הוא בא, האם רק על עבירות שמביא על שגגתן חטאת, או גם על עבירות אחרות? ואף שבפרק הבא מצוי עיקר הדיון בענין זה, כאן נדון חטא המעילה בהקדש, שיש בו שני אפיונים מיוחדים לענין זה: האחד – שפרשת אשם המעילות מופיעה בסמיכות מיוחדת לדין האשם התלוי, והשני - שכמו החטאת, גם אשם המעילות בא דווקא על השגגה.

סופו של הפרק עוסק במקרים מיוחדים, בהם שני אנשים שותפים למצב של ספק איסור, וכגון שתי חתיכות שאחת מהן בוודאי אסורה, וכל אחד מהם אכל אחת מהן, האם יש לדון על כל אחד מהם בנפרד ולחייבו אשם תלוי, או האם יכולים שניהם להביא יחד חטאת, ולהתנות שיבוא על מי מהם שחטא.