דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל. (במדבר ה, יב)
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · סוטה · הקדמה לפרק ד׳
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ. (שם כ)
וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ. (שם לא)
בפרקים הקודמים ינתבארו פרטי דיני הקינוי ודיני השקאת הסוטה. ובפרק זה דנים בסדרת שאלות אחרת — האם דיני הסוטה שייכים לכל איש ואשה, או שיש זוגות שאין דינים אלה חלים עליהם כלל, או שאינם יכולים להתקיים בשלימותם.
בעיקר מתמקדים הדברים בשתי נקודות: האם דין סוטה הוא רק בזוג הנשוי ממש, או גם באירוסין וייבום? ובשאלה אחרת — באיזו מידה חלים דינים אלה כאשר נישואיו של הזוג לא היו נישואין כשרים.
מבירורי הדברים הללו עולה גם שאלה אחרת, ביחס לדיני ממונות: באלו מקרים מאבדת האשה שנחשדה את זכותה לקבל כתובה, גם אם לא נבדקה על ידי המים המרים.
כיון שלמדנו כי הבעל המקנא לאשתו נוקב בשמו של אדם (או אנשים מסויימים) שהוא חושד בו, עולה השאלה — האם יש הגבלה כלשהי בכך, או שיכול האיש להביא את אשתו להיבדק בשתייה מפני שמאשים אותה בזנות מכל סוג שהוא?
בעיה אחרת בדיני הקינוי היא: האם הקינוי הוא דבר שרק הבעל יכול לעשותו, או שמא יכולים גם אחרים (בית הדין) לעשות זאת, ואם עשו כן — מה תוקפו של קינוי זה. שאלות אלה הן עיקר עניינו של פרק זה, אם כי כדרך הגמרא דנים בו בדברים שונים הנובעים ומסתעפים מהן.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279