כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם. אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ. כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה. שְׁבֻעַת ה׳ תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם. וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו. אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם. וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִּשְׂכָרוֹ. (שמות כב, ו-יד)
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · שבועות · הקדמה לפרק ח'
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בפרק זה נתבארו דיני שבועת השומרים, מתי הם מתחייבים אם נשבעו לשקר, ומה הם חייבים להביא לשם כפרה על שבועתם זו. מאחר שעיקרי דיני השומרים כבר נתבארו במקום אחר (בעיקר בפרקים השביעי והשמיני במסכת בבא מציעא) אין המשנה מאריכה בפירוט דיניהם, ואף בגמרא יש רק דברים מעטים בביאור הענין.
לפי האמור והרמוז בתורה יש ארבעה סוגי שומרים: שומר חינם — שאינו מקבל שכר או טובת הנאה עבור השמירה, ומשום כך אף אחריותו מוגבלת ביותר, שאינו חייב לשלם אם נגנב החפץ או אבד (וכל שכן אם מת או נשבר באונס), ואינו חייב לשלם אלא אם כן התרשל (״פשע״) בשמירת החפץ או שהוא עצמו גנבו. שומר שכר — המקבל שכר עבור השמירה, חייב לשלם אם נגנב הדבר או אבד, אבל פטור מלשלם במקרה של אונס.
והשואל — המקבל בהמה או חפץ לשם שימוש בהם בלא לשלם עבור השימוש, והוא חייב לשלם בכל מקרה, גם בגניבה ואבידה וגם באונס, ואינו פטור אלא במקרה שמתה הבהמה או נשבר החפץ מחמת המלאכה, או כאשר היה עמו בעל החפץ או הבהמה עמו במלאכתו. דין השוכר — המקבל דבר על מנת להשתמש בו, אבל משלם עבור זכות השימוש — לא נתבאר בתורה, ונחלקו בו תנאים, ומשנתנו היא כדעת האומר שדינו כשומר שכר.
במשנתנו מדובר כאשר בעל החפץ או הבהמה דורש בחזרה את מה שמסר לשומר, והשומר מסביר מדוע אינו יכול להשיב את החפץ, והבעלים משביעים אותו על טענתו. ומבואר במשנתנו שפעמים שהשומר טוען טענה שקרית ואף על פי כן אינו חייב קרבן משום שבועת הפקדון. וכן מבואר מה הוא חייב לשלם, וכיצד הוא מכפר על עוון שבועת השקר שלו.
אגב כך מוזכר גם דין הגנב שתובעים ממנו לשלם והוא מכחיש את הגניבה ונשבע על כך, מה הוא חייב לשלם ולכפר על עוונו.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279