הקדמות לתלמוד הבבלי · בבא קמא · הקדמה לפרק י׳

וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא. (ויקרא ה, כג)

פרק זה שיש בו עניינים רבים ושונים עוסק בעיקר בנושא אחד: מה הם הגבולות של דין הגזל, מתי חייבים להשיב את הגזילה, ובאלו מקרים אין מחייבים להשיב דבר גזול.

אחד המקרים הללו הוא במי שירש גזילה, שיש בכך כמה צדדים, פעמים שהיורשים פטורים מן הדין מלהשיב דבר שגזל אביהם, ופעמים שהם חייבים בכך, אם מן הדין אם מפני כבוד אביהם. צד אחר הוא כאשר נטילת הרכוש מבעליו לא נעשתה מרצון הניטל, אלא מתוך אונס חיצוני או מפני טעות. ואף כאן יש צדדים שונים, לעתים האונס פוטר לגמרי את המחזיק רכושו של זר, ופעמים יתחייב אדם להשיב גזילה (או לתקן נזק שגרם על ידי הלשנה) אף שלא עשה את הדבר מרצונו. בעיה אחרת העולה בפרק זה היא האם צריך הגזלן להודיע לנגזל כאשר הוא מחזיר לו, ומתי פוטרת השבה כלשהי את הגזלן מאחריות כלפי הגזילה.

נושא אחר הנדון בפרק זה עוסק אף הוא בגבולות דיני הגזילה, אנשים שונים — בני משפחה או בעלי מלאכה — מקבלים רשות לטפל בחפצים, ופעמים שהם משתמשים ונוטלים לעצמם מקצת מן הדבר. וכאן מתעוררות שאלות מפורטות רבות לגבי התחומים, מתי סבורים אנו כי נטילת חלק היא בגדר המקובל והמוסכם בין הצדדים, ומתי מחשיבים אנו נטילה כזו כגזילה. לשאלות אלה יש חשיבות לא רק לגבי האדם הלוקח דבר בלא הרשאה אלא גם לקונים ממנו, באלו מקרים צריכים הם להמנע מלקנות רכוש שיש עליו חשד שבא לידי המוכר שלא כדין.

בירור שאלות רבות בתחום זה לפרטיהן הוא עיקרו של פרק זה.