הקדמות לתלמוד הבבלי · נזיר · הקדמה לפרק ח׳

כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַה׳ קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ. (במדבר ו, ה)

וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ. (במדבר ו, ט)

וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד... וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים. (במדבר ו, יג, יח)

וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה. וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים. וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר. (ויקרא יד, ז-ט)

בפרק זה נדונה במפורש בעיקר בעיה אחת — מה עושים כאשר הנזיר טמא מספק, כאשר מוטלת עליו חובה לנהוג הן כנזיר שנטמא, והן כדין נזיר טהור.

מורכבותה של בעיה זו היא כפולה; מצד אחד הטומאה קוטעת את הנזירות הראשונה, ומחייבת תגלחת להתחלת נזירות חדשה, ואילו מן הצד האחר, האפשרות שמא לא היתה זו טומאה מחייבת להמשיך ולגמור את הנזירות כדינה. צד בעייתי אחר הוא בהבאת הקרבנות. לא זו בלבד שנזיר טמא ונזיר טהור מביאים שתי סדרות שונות של קרבנות, אלא החשש שמא אין חובה כלל להביא את הקרבנות הללו מעורר בעיות רבות הן בסדר הקדשתם, הן בדרך הבאתם, והן באכילתם והקרבתם של הקרבנות הבאים מחמת ספק.

הבעיה המרכזית הזו מובאת בפרק זה בשני דינים עיקריים, שבכל אחד מהם מוצגת הבעיה, לא בצורתה הבסיסית, אלא בדרך מורכבת יותר. השאלה האחת היא כאשר אחד משני נזירים נטמא במת, אלא שקיים ספק מי מהם הוא זה שנטמא. ואילו השאלה האחרת היא בנזיר שהיו בו שני ספקות, ספק טומאת מת וספק טומאת צרעת. מקרה זו הוא מורכב יותר משום שאף בטהרת המצורע יש מצוות גילוח (פעמיים), ונוסף לעובדה שחובות הגילוח של הנזיר ושל המצורע אינן חלות באותו זמן, עולה גם השאלה מה הוא היחס בין חובת הגילוח של המצורע ואיסור הגילוח של הנזיר, והאם בגילוח אחד יוצאים חובת שני סוגי התגלחת הללו.

הבעיות הללו לפרטיהן, כמו גם מציאת המקורות לדינים אלה במקרא הן עניינו של פרק זה.