הקדמות לתלמוד הבבלי · פסחים · הקדמה לפרק א׳

שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי. (שמות יב, טו)

שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ. (שם שם, יט)

מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ. (שם יג, ז)

החובה שנתפרשה בתורה שלא יהיו ברשותו של אדם כל חמץ וכל שאור במשך ימי חג הפסח, מעוררת בעיות מרובות. השאלה היא הלכה למעשה; מה יש לעשות לשם קיומה של מצוה זו ומתי? יתר על כן, האם חובה זו שלא ימצא חמץ בבית חלה על כל חמץ, או שמא יש להבדיל בין חמץ שבעליו יהודים לחמץ אחר. ועוד, האם חייבים ממש בהוצאת והשמדת החמץ המצוי בבית, או די בויתור עליו או בהפקרתו (״ביטול״)?

חכמים הקדימו לפעולת הביעור את בדיקת החמץ, לאמור: הורו שיש לבדוק ולנקות את הבית מחמץ העשוי להימצא בו. חכמים שונים נתנו טעמים מרובים משום מה אין מסתפקים בביעור בלבד ומחייבים אף בדיקה מוקדמת. אך מכל מקום מוסכם כי הבדיקה היא בבחינת אמצעי והכנה לביעור החמץ, ואולם יש צורך לקבוע מה הם הזמנים והדרכים בהם יש לעשות הן את הבדיקה והן את הביעור. האם בדיקה וביעור אלה נעשים בעת ובעונה אחת, האם מחויבים אנו לבדוק את כל הבית והרשות (״גבולך״), או שחובות אלה יש להן הגדרה במקומות ובזמנים מסוימים? ומה הם הזמנים הראויים לבדיקה?

קביעת סדרי הבדיקה וטעמיה, וכן בירור חיוב ביעור החמץ הם עיקר ענינו של פרק זה.