הקדמות לתלמוד הבבלי · נדרים · הקדמה לפרק ו׳

פרק זה חוזר לענין שדובר בו בפרק שלישי, לבירור משמעותם המדוייקת של לשונות הנדר. אף בפרק זה הדיון הוא בקבוצת נושאים מוגדרת — במיני מאכלים העוברים תהליכים שונים של עיבוד.

בפרק זה נדונות מצד אחד שאלות מפורטות בהגדרתם של מונחים שונים (כגון ״מבושל״, ״מעשה קדירה״) — מה הם הדברים הנכללים בלשון זו, ומה הם הדברים שאינם נכללים בה. לפי שפעמים מלה אף שיש לה כשלעצמה משמעות רחבה אין מתכוונים באמירתה אלא למשמעות מצומצמת יותר, או לסוג מסויים בלבד. וכן דנים במשמעות המדוייקת של הלשון שבה ביטא את האיסור (כגון ההבדל בין ״מעשה קדירה״ ו״היורד לקדירה״, או ההבדל בין הלשונות ״שאיני אוכל״ ו״שאיני טועם״). ואולם בפרק זה נדונות גם בעיות כלליות יותר: האם אדם האוסר עצמו במאכל מסויים (כגון ענבים) נאסר בכך גם במוצרים היוצאים מאותו דבר. ובפרטי הדברים: האם יש להבדיל בין מקרה שבו יש למוצר שם מיוחד לעצמו לבין מקרה בו המוצר נקרא עדיין על שם המאכל שממנו הוצא. וכן בשאלה: כשאדם אוסר עצמו בדבר שהוא כשלעצמו אינו נאכל, אבל המוצר היוצא ממנו נאכל — למה היתה כוונתו.

שאלה קרובה לזו היא: האם אדם האוסר עצמו בדבר מוגדר (״ענבים אלה״) נאסר גם בכל מוצר ותערובת שלו, או שהדבר תלוי בלשון שבה ביטא את הנדר (״שאני טועם״), ואם נאסרת התערובת — מה הוא שיעורה של התערובת האוסרת.