בפרק זה נדונו וסוכמו בעיות היסוד הנוגעות במבנהו וביצירתו של בית הדין. סוכם להלכה כי המתדיינים בדיני ממונות יכולים לבחור לעצמם את בית הדין של שלשה שידון אותם. ואם לא הגיעו להסכמה, הריהם רשאים להרכיב בית דין שיניח את דעת שניהם, כאשר כל צד בוחר לו דיין אחד, ושני הדיינים הם הבוחרים להם דיין שלישי להכריע ביניהם. הרשות הניתנת למתדיינים לבחור לעצמם בית דין אינה גורעת מסמכויות השיפוט של בית דין זה, כי לאחר שנבחר שוב אין הצדדים רשאים לחזור בהם ועליהם לקבל את הכרעתו.
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · סנהדרין · סיכום לפרק ג'
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ישנם שלשה סוגים של אנשים הפסולים להיות עדים ודיינים. יש פסולים מחמת אי כשירות התלויה במעמדם האישי, יש פסולים מחמת עבירה, ויש פסולים מחמת קירבה. סוג הפסול הראשון כולל את העבד, האשה, וכמובן הנכרי. פסולם של אלה הוא גזרת הכתוב, כי רק אנשים מבית ישראל רשאים להיות עדים או דיינים.
את פסולי העבירה (״עדי חמס״) ניתן לחלק לשני מינים: אלה שעברו על אחד מדיני התורה הידועים לכל, שעצם מעשה העבירה פוסל אותם מלהיות עוד עדים או דיינים, עד שיעשו תשובה גמורה. ויש העוברים על דברי חכמים או על עבירות מן התורה שאין הכל יודעים כי הן עבירות, ואלה צריכים הזהרה לפני ביצוע העבירה כדי לפוסלם להעיד ולדון.
קרובי משפחה הפסולים לעדות ולדון כוללים גם קרובי דם (מצד האב ומצד האם כאחת) וגם קרובי חיתון (לפי הכלל ״בעל כאשתו״) וסוכם כי דרגת הקירבה שלדעת הכל היא פוסלת הריהי משני בשני ומעלה (כלומר: שיש מרחק שני דורות בין הצדדים ובין אותו אדם שהוא קרוב לשניהם).
סוג אחר של פסולים שנזכר ולא נדון כל צרכו בפרק זה הוא פסולם של אלה שיש להם פנייה ונגיעה בדבר, אם משום יחסים אישיים של אהבה או שנאה, או משום נגיעה של טובת הנאה שבממון.
בשאלת דרכי הדיון וחקירת העדים יש הגבלה ראשונית של העדויות: מתקבלות רק עדויות ראיה ישירות. אין עדות נסיבתית מתקבלת בדיני ישראל כעדות (אף כי היא יכולה לשמש כראיה ושיקול אצל הדיינים). העד צריך להעיד כי הוא עצמו ראה או שמע את גוף המאורע שהוא מעיד עליו.
אכן, בדיני ממונות נתקבלה להלכה השיטה כי העדים אינם מעידים בעצם על המאורע, על מעשה שארע בדרך זו או אחר, כי אם על מצב משפטי מסוים. ולפיכך, שני עדים שעדותם מצטרפת לתוכן משפטי אחד — נחשבים לעדות שלמה אחת אף כי יתכן שאינם מעידים בדיוק על מאורע עובדתי אחד.
קביעה אחרת של תחומי הדיון היא הגבלת משך הדיון. להלכה, אין הדיון מסתיים סופית כל עוד יכול אחד הצדדים להביא ראיות בעלות משמעות לענין הדין. ההגבלה היחידה היא כאשר בעל הדין מודה שאין עוד בידו הוכחות נוספות, ואז אין דנים עוד בראיות נוספות, אלא אם כן לא הוכח שראיות אלה לא היו יכולות להיות ידועות קודם לכן.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279