כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם. (שמות כב, ד)
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · בבא קמא · הקדמה לפרק ב׳
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה. (שם ה)
וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן. אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ. (שם כא, לה–לו)
בעיקרו מהווה הפרק שלפנינו פירוט והרחבה של העקרונות הכלליים שהובאו בפרק הקודם, פרק ״ארבעה אבות״.
בסוף הפרק הקודם נתבאר כי בנזקים שגורמים בעלי חיים (ובכללם האדם) יש אבות נזיקין שהם מועדים (אם מתחילתם או לאחר העדאה), ובפרק זה דנים בהגדרות מדוייקות יותר של הדברים שלגביהם נחשבים כל אלה כמועדים.
תחילה דנים בנזקי הרגל, מה נחשב כדרך הילוכם והתנהגותם הרגילה של בעלי חיים, שאם הזיקו בדרך זו — חייבים לשלם כל הנזק. ובתוך בירור זה מבררים גם את דין ה״צרורות״ — נזקים שגורם בעל חיים בדרך הילוכו ותנועתו הרגילה, ברם אין הם נגרמים על ידו במישרין אלא על ידי כוחו בלבד, שיש לכך דין מיוחד שנלמד במסורת ההלכה שבעל פה.
כיוצא בזה מבררים את דיני השן. באלו דברים נחשבת אכילת הבהמה כדבר שהוא מדרכה, שתהא נחשבת כמועדת על כך, וישלם בעליה נזק שלם, ובאלו דברים נחשב הדבר כ״משונה״, ויהא נדון כשור תם הנוגח, המשלם רק חצי נזק. ומה הם המקומות שחייב בהם בעל הבהמות אם אכלו בו. וכן מבררים את אופן תשלום הנזקים בנזקי שן.
אף בנזקי הקרן צריך לברר כיצד נעשה בעל החיים מועד להזיק בכוונה, כלומר, מה הוא אופן ההעדאה, וכן מתי וכמה פעמים יש להעיד בבעליו של שור שנגח כדי שייחשב בעל החיים שברשותו מועד. וכהמשך לכך — כיצד יכול בעל חיים מועד לנגיחה וכיוצא בה ״לחזור בו״ ולהיחשב שוב כתם.
בנזקי שן ורגל יש חשיבות הלכתית למקום שבו נעשה הנזק, שהמזיק אחראי אחריות גמורה (״נזק שלם״) רק למה שאירע ״בשדה אחר״, אלא שיש לברר פרטים רבים בענין זה — מתי נחשב בעל החיים כמזיק ברשותו של אחר. וכן מבררים את דעת הסובר כי אף לגבי נזקי הקרן יש הבדל בין מזיק ברשות הרבים לבין מזיק ברשות הניזק, וברשות הניזק יתחייב נזק שלם אף שור תם.
ברשימת המועדים נמנה גם האדם המזיק בגופו, אם את חבירו עצמו או את רכוש חבירו. ויש שאלות שונות בדבר: האם אחריותו של האדם המזיק היא רק לנזקים שגורם בכוונה או גם לאלה שנגרמים על ידו שלא בכוונה. האם יש מקרים שבהם אדם המזיק פטור לגמרי מתשלום. וכיוצא בזה — האם אחריותו של האדם המזיק היא גמורה ומוחלטת ומשלם לניזק את כל סוגי הפיצויים בכל מקרה, או שיש להבחין בתשלומי הפיצויים השונים לפי כוונתו של האדם המזיק.
אלו הן הבעיות המרכזיות בפרק זה, אף שבתוך הדיון דנים גם במהות נזקי האש, וגם בבעיות עיוניות נוספות של מדרשי ההלכה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279