הקדמות לתלמוד הבבלי · יומא · הקדמה לפרק ז׳

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעֵדָה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת. (ויקרא ח, ה)

וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם. וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם. (ויקרא טז, כג-כד)

וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַה׳ רֵיחַ נִיחֹחַ פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם. וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד. עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם. (במדבר כט, ז-יא)

וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ. (ויקרא טז, לב)

חלק מסדר היום הוא שהכהן הגדול קורא לפני העם בתורה את הדברים המתארים את חובות היום. ומצאו סמך לדבר מקרבנות המלואים, שאף בהם נצטוה משה להודיע לעם את דברי ה׳ ומצוותו, ולא להסתפק בעשייתם בלבד.

בעיה חשובה, שהכתובים עצמם אינם מספקים לה תשובה מלאה, היא סדר העבודה של שאר קרבנות היום. מסורת הלכה היתה שמשַנים מעט מסדר הכתובים כך שלאחר סיום סדרי העבודה העיקריים היה הכהן הגדול לובש שוב את בגדי הלבן ומוציא מקודש הקודשים את הכף והמחתה. ואולם לא נתבאר מתי מקריבים את קרבנות יום הכיפורים שאינם נעשים בקודש הקודשים; את איל העולה של הכהן, וכן את קרבנות המוספים של החג, הנזכרים בספר אחר בתורה.

חילוף הבגדים של הכהן הגדול במשך היום מבגדי הלבן לבגדי הזהב, מבגדי הכהונה של כהן גדול לבגדי הכהן הפרטיים, מעלה כמה שאלות. יש לברר עד כמה רשאים הכהנים להשתמש בבגדי הכהונה למטרות פרטיות. כן יש מקום לברר כמה פרטים בעשיית בגדי הכהונה עצמם — כיצד נארגים בגדי הכהן הגדול, ומי הם הרשאים ללבוש בגדים אלה, האם מיוחדים הם לכהן הגדול לבדו, או גם לכהן מיוחד אחר — הכהן ״משוח המלחמה״, שנוסף לתפקידו לברך את העם בצאתו למלחמה, מוטלת עליו גם החובה לשאול באורים ובתומים. ואגב כך, קביעת היחסים בין הכהנים החשובים הללו, ותיאור תפקידיהם, אף הם מן הנושאים המתבררים בפרק זה.