הקדמות לתלמוד הבבלי · זבחים · סיכום לפרק י"ג

בענין שני איסורים אלה הכתובים בתורה, של השוחט קדשים מחוץ לעזרה ושל המקריב קדשים מחוץ לעזרה, נקבע שהריהם איסורים נפרדים. ואשר על כן, השוחט ומעלה קדשים בחוץ חייב שתיים: אחת על השחיטה ואחת על ההעלאה. ואף השוחט בפנים המקדש, אם הקריב בחוץ, הריהו חייב על ההעלאה בלבד.

בחינת שני איסורים אלה והשוואתם זה לזה מעלה מספר שאלות: בשונה מהשחיטה, שהינה מעצם טיבה פעולה הנעשית בבת אחת, העלאת כל איברי הקרבן הנועדים להקרבה יכולה שתיעשה אם בפעם אחת ואם במספר פעמים, ואשר על כן דנו חכמים בה אם מתחייב על כל העלאה והעלאה. וסוכם כי מתחייב על העלאת כל אבר ואבר. אך לא על העלאות נפרדות של חלקי איברים. ועוד, בשונה מהשחיטה שאינה זוקקת מקום מוגדר שתיעשה בה, והריהו איפוא חייב על השחיטה בחוץ בכל מקום, ההעלאה נעשית על המזבח, ואשר על כן דנו חכמים בדין העלאה בחוץ אם דווקא כשנעשתה על מזבח. וסוכם כי אין חייב אלא אם העלה על מזבח, כפי שמקריבים בפנים. ואולם אין צורך שיהו בו כל הגדרות המזבח.

בדין הקרבנות שחייבים עליהם משום שחיטה והעלאה בחוץ נקבע שאין בכללם אלא קרבנות כשרים. ומכל מקום, גם קרבן פסול, אם היה זה מן הפסולים שדינם שאם עלו על המזבח שוב לא ירדו ממנו — חייבים על הקרבתו בחוץ.

אין חייבים אלא על העלאתו של דבר הראוי לאשים ולמזבח (ובכללם, זריקת הדם, ניסוך היין וניסוך המים בחג הסוכות שיש בהם שיעור שלשה לוגים כדינם, ועוד). אבל חלקי קרבנות שאינם מיועדים להקרבה, אלא לאכילה, (כגון בשר הקדשים ושיירי המנחות) — אין חייבים על העלאתם בחוץ.נקבע בפרקנו שחיובים אלה שעל עבודת הקדשים בחוץ אינם רק בשחיטת והקרבת זבחים בחוץ, אלא אף במליקת והקרבת הקרבנות הבאים מן העופות, וכן הקטרת המנחות. ביחס לשיעור ההקרבה בחוץ, נקבע שכל דבר שחייבים על העלאתו בחוץ, אם העלה כזית ממנו בחוץ — הריהו חייב על כך, בין אם העלה חלק ממנו בפנים ובין אם כבר הקריב את רובו. אכן, אם נחסר הקרבן קודם הקטרה ונפסל בכך — אין הוא בכלל החיוב.

איסורים אלה של עבודת הקודש בחוץ נגזרים מעובדת היות מקדש באותה עת. אמנם, כיון שהותרה השחיטה וההקרבה בבמות יחיד לפרקי זמן מסויימים (נושא אשר יידון בהרחבה בפרק הבא) היה מקום לומר כי קדשים שהוקדשו בהיתר לשם כך — מותרת בהם איפוא השחיטה וההעלאה. ואולם למדו חכמים מן הכתובים כי גם אלה שהוקדשו בשעת היתר הבמות הרי הם בכלל איסורים אלה.

ובאשר לתחולת איסורים אלה משעה שחרב המקדש ועד לבניינו במהרה בימינו, נחלקו בדבר החכמים, ותלויה מחלוקתם, בין השאר, בשאלה האם קדושה ראשונה שהתקדש בית המקדש קידשה לשעתה ואף לעתיד לבוא, גם לאחר חורבן המקדש, ויש איפוא אפשרות לבנות מזבח ולהקריב עליו קרבן, אף שאין בית המקדש קיים, וכפי שאכן מוסכם בדרך כלל.