לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח. וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַה׳. וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה. כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ. (דברים יב, ח-יד)
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · זבחים · הקדמה לפרק י"ד
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מרבית ענייניהם המרובים של איסורי השחיטה וההעלאה מחוץ למקדש נידונו בפרק הקודם. ואולם עוד נשארו דברים לבירור באיסורים אלה, וביתר יחוד באותם דברים שאין איסור זה חל עליהם (בכלל או בשלמותו), ובהם ידון פרק זה.
הפרק מתחלק לשני חלקים עיקריים. בחלקו הראשון דנים בקדשים שאינם נחשבים לקרבנות, או שיש בהם פסול מהותי הגורם לכך שאינם נחשבים (לעולם, או לשעתם) בגדר הקרבנות הראויים להיקרב במקדש, ולכן אף אין נענשים עליהם משום הקרבתם מחוצה לו.
נדרשת איפוא הגדרה מדוייקת באשר לקרבנות הפסולים שבשל פסולם אינם נחשבים בכלל גדר זה. ובכלל השאלות שיש לבררן בעניין זה הוא דינם של הקרבנות שהיו ראויים בתחילה ליקרב, ונפסלו לאחר שכבר הוקדשו. ולחילופין, דינם של הקרבנות שעתה הינם פסולים ואולם עתידים להיות כשרים להקרבה, אם משום סיבות התלויות בקרבן ואם משום סיבות התלויות בבעליו. ואף הקדשים שאין חייבים על הקרבתם בחוץ עונש כרת (במזיד) או חטאת (בשוגג) האם פטורים עליהם לגמרי, או שעבר המקריב על מצוות לא תעשה שבתורה.
חלקו השני של הפרק ידון בעיקר בהגדרת זמן האיסור של הקרבה בחוץ (נושא, שבפרק הקודם נזכר בקצרה). שכן מן הכתובים עולה שאיסור זה של ההקרבה מחוץ למקדש הינו כאשר יש מקדש. ואולם היו זמנים בהם לא היה מקדש קיים, והיה מותר להקריב בבמות. יש איפוא לברר אלו קרבנות מעלים בהן, וכיצד סדר ההקרבה בבמה.
בירורן של שאלות אלה בפרטיהן ובהסתעפויותיהן הוא עיקר עניינו של פרק זה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279