הקדמות לתלמוד הבבלי · עירובין · הקדמה לפרק ו׳

לאחר שנתבררו עד כה רוב הדברים הנוגעים להיקפם הכללי של דיני העירובין לסוגיהם, שבים לעסוק בדיני עירובי החצרות והמבואות לפרטיהם.

יודעים אנו כי דיירי חצר אחת צריכים לערב ביניהם, אם רצונם לטלטל כליהם מבתיהם לחצר בשבת. אף יודעים אנו כי אם לא עירב אחד מהדרים בחצר, כל החצר כולה אסורה לטלטל בתוכה. ואולם מעתה מתעוררת בעיה בעלת חשיבות עקרונית ומעשית כאחת: מהי משמעותה של ״דירה״ בהקשר זה? לאמור: מי הוא הקרוי לענין זה דייר בחצר או הראוי להיחשב כדר בה? האם כל אדם המצוי בחצר, ללא הבדל גיל, מין וזכות משפטית, דינו כדייר, והוא אוסר עד שיערב עם האחרים. או שמא יתכן שיהא אדם מתגורר אמנם בחצר אבל לא ייחשב כדייר לענין עירוב, כיון שהוא בבחינת טפל ונספח לאחרים, כגון: בני הבית במשפחה, או אורחים הבאים לזמן מה. ולהיפך, מי שדירתו הקבועה היא אמנם בחצר זו, אלא שאינו מצוי בדירתו בתקופת זמן מסויימת. האם על אף העדרו נחשב הוא כדייר אם לא? ושאלה עקרונית: נכרי הדר בחצר, האם נחשב הוא כדייר מבחינת דיני עירוב ואוסר על שאר הדיירים? ואם כן, האם יכול הוא לערב, או שמא מיוחד תיקון זה לישראל בלבד?

וכמו כן צד אחר של הגדרת ה״דירה״: האם אדם הדר בחצר יכול, במובן המשפטי, לוותר על זכותו בחצר או להעביר את רשותו לאחרים כדי שלא ייחשב עוד כדייר ולא יאסור על אחרים? ואם כן, כיצד נעשה הדבר, האם יש צורך שיוותר וויתור גמור על כל זכויותיו וקניניו שיש לו בחצר. או דיו בפעולה חלקית בלבד. כמו כן, בהקשר זה יש לדון במעמדו של המשכיר את דירתו לאחרים, מאימתי נסתלקה רשותו שלו מן הדירה? והאם דרך זו דומה או שונה מ״ביטול רשות״ רגיל.

כל אלה הם פרטים של שאלה אחת — ההגדרה הכוללת של מעמד ״הדר בחצר״ מבחינת דיני העירובין.

לשאלה עקרונית זו נוספת גם שורת בעיות נספחות בעיקר לגבי היחס שבין זכות השימוש בחצר והדיור בה. כגון: מי שאינו דר בחצר זו אלא בחצר סמוכה לה, אלא שבכל זאת הוא משתמש כרגיל, לצורך הילוכו היום יומי, בחצר זו, עובר דרכה או מטלטל בה, אם בהיתר או באיסור, בחול או בשבת. אימתי ייחשב אף הוא כשותף באותה חצר ויהא חייב בעירוב משותף עמה, ומתי נאמר כי רשותו רשות לעצמה היא, ואינו אוסר על שאר בני החצר. וכמו כן, האם על ידי שימוש כזה נוצרת שותפות הדדית בין בני חצרות שונות, או שאחת מהן רק אוסרת ואינה נאסרת.

שאלות אלה לפרטיהן, שכולן סובבות סביב הגדרת ״דייר בחצר״, מתבררות בעיקרן ובפרטיהן בפרק זה.