בפרק זה נתבררו מדרשי הלכה הדנים בעבירות שיש עליהן מיתת שריפה, אך בעיקר נדונו בו דיני הרוצח, והעונשים האחרים שמטיל בית הדין על מנת לאכוף סמכות החוק על העם.
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · סנהדרין · סיכום לפרק ט'
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בהלכות הנוגעות לרוצח נקבעו כמה וכמה הגדרות המצמצמות במדה רבה את המקרים בהם ייחשב האדם לרוצח החייב מיתה בבית דין. הגדרה ראשונה — אין רוצח אלא העושה מעשה מכוח עצמו ובזה הוא ממית. כל פעולה שיש בה גרימת מוות שאינה מעשה ישיר, או לפחות המשך ישיר, לפעולות הרוצח — אינה נחשבת רציחה.
שנית — הרוצח חייב רק אם התכוון בשעת מעשה לרצוח אדם מסויים זה שהרגו. שלישית — אין הרוצח חייב אלא אם כן היה המעשה כך שיש בו כדי להרוג אדם בתנאים סבירים. רביעית — אין חייבים אלא על פעולה שעשה אדם אחד בעצמו. חמישית — אין הרוצח חייב אלא כאשר בשעת מעשהו לא היתה לנפגע דרך להנצל מתוצאות פעולה זו.
כל שלא נתקיימו בו התנאים הללו — אינו חייב מיתת בית דין כרוצח, אף כי בדיני שמים הריהו חייב על הריגת נפש אדם, ואין לו כפרה על כך אפילו בגלותו לעיר מקלט.
כדי למנוע מרוצחים ומשאר עבריינים את האפשרות לעשות כרצונם ללא מונע, הותקן בין השאר העונש החמור של ה״כיפה״ — מאסר עולם בצינוק ובתנאים קשים, אשר נדונו בו רוצחים שאי אפשר היה לדונם על פי בית דין, וכמו כן עבריינים מועדים שעברו על עבירות חמורות ביותר, אף שלא נתחייבו עליהן כשלעצמן מיתת בית דין.
לגבי עבירות שיש בהן משום גנות יתירה, אף כי אין חייבים עליהן מיתה בבית דין, ניתנה רשות לקנאים לפגוע בעבריין ולהמיתו בשעה שנתפס עובר עבירות אלה, וזאת מכוח הרשות הכוללת לבער את הרע מישראל.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279